מעניין אם אתה סדיסט. אולי אתה רק מזוכיסט. אולי אתה בכלל איש
בודד וחסר דמיון שמנסה להוכיח שגם הוא יכול ליצור.
כשאני חושבת על כך, אני די בטוחה שאתה אדם עסוק, אחרת למה
כתיבת היצירה הזו נמשכת כל כך הרבה זמן? מעניין אם שנה בשבילי
היא עמוד בשבילך, אני מאוד מקווה שלא, ואם כן, אז תהפוך אותי
לספרון ולא לספר עב כרס. אתה חולני, בזה אני בטוחה. אף אחד לא
מבין את הדמות שלך, אפילו לא היא עצמה, עם כל המודעות המוגזמת
הזו שיצרת לה. לא יכולת לפחות להוסיף לה יתרונות לצד אלפי
חסרונותיה? כמו בסרטים, אתה יודע, סרט שלם הבחורה עצובה, אבל
ברגעים המעטים בהם היא מחייכת החיוך שלה מקסים, לא מזעזע כמו
של הדמות שלך. לא לקחת קורסים בבניית דמויות?
אולי עדיף שתפסיק לכתוב? אני לא מתכוונת חס וחלילה שתשאיר את
הדפים לחכות היכן שהוא לרגע בו תהפוך למקורי, אלא שתסיים
עכשיו. הדמות שלך תמות כשהיא עוזרת במניעת פיגוע ותזכה למקום
טוב בגן עדן ולהערצה של בני נוער שמעולם לא הכירו אותה. אפשרות
אחרת היא שתקפיץ את הדמות והקוראים שישים שנה קדימה, והיא תביט
בחיוך אל תחילת חייה העלובים כשהיא מרוצה מאוד מהמקום אליו
התגלגלה (בלי פירוט).
אם אתה לא מפסיק לכתוב, אז לפחות תפוס קצב ותזרום עם אשליותיה
של הדמות, תהפוך את אחד הרומנים הדמיוניים שלה לאמיתי, הכנס
עניין ורגש לחייה, כתוב לה סיפור אהבה שילווה אותה לאורך כל
החיים. אתה חייב להיות טיפוס שכותב קיטש, אם יצרת כזו דמות
קיטשית, אז תזרום איתה, או התנגד לה והערם על דרכה מכשולים,
עזור לה להתבגר, תפסיק לספר על החלומות שלה, תוציא אותה ממקום
העבודה המשמים שהמצאת לה ושלח אותה להיות בין אנשים, תתחיל
לאהוב את הדמות שחיברת, ותגרום גם לה לאהוב את עצמה, חבר דמות
נוספת שתלך לצידה לאורך העלילה. רק תפסיק לכתוב את השטויות
האלו שכתבת עד עכשיו, לדמות שלך נמאס מזה, בסוף היא עוד תשנא
אותך. |