דפנה צינדר / בתו של הגשם |
אני יושבת במגרש החנייה,
נשענת על עצי דקל
שלא מבחירה גודלים שם.
אנשים שחולפים לפני
תוהים פשר הילדה המוזרה.
אולי בדימיונם
(שספק אם שרד את כל השנים)
ידמו אותי לילדת רוח
או לבתו של הגשם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|