בוקר יום ראשון הוא בוקר נכלם
מתגנב אל חלוני חרד ונפעם
אור מבצבץ כבר מבעד לאריגים
קורא לי לשוב אל בין החיים.

גזר דין מר אכזר, ואני מערערת!
לא אפתח את יומי! אנעל ואבריח!
הוא צובט לחיי ואיני מוותרת
חלוני הפרוץ, ספלי קפה ופיח

אני חרב שולפת וקוראת לדו-קרב!
אותך, בוקר חצוף! אותך אור שובב!
אתכם ריחות בוקר ורוח זועפת
אותך, שמש שחורה וקוצפת!

הם אינם נענים, פחדנים שכמותם.
האומנם אך הפעם ניצחתי אותם?

פוקחת עיניים, לראות, להאמין -
אך הנה הם! עומדים, מביטים, צוחקים.

אז רגל מנוצחת לאיטה מבצבצת
מבין חורבות הכסת
וכף יחפה על רצפות מחליקות
וקור טורדני מתחנן לגרב
ומפל מהביל לתוך ספל זעיר
ואני -
אצא אל היום, אשוב בערב.