ישבתי ברכבת, ראשי נשען על הזכוכית הקרה, עיניי שלוחות הלאה
לתוך הלילה השחור מסביב. לא האמנתי שאני עושה את זה.
למה אני עושה כאלו שטויות? אני לעולם לא לומדת. זה כאילו שאני
מתעקשת להכניס ראש בריא למיטה חולה.
שיחקתי באצבעותיי בידית התיק הגדול שהבאתי. בתוכו היה ציוד
ליומיים. יומיים אותם אבלה בדירתו של גבר שמעולם לא ראיתי, גבר
שלא הכרתי, מלבד שיחות ארוכות לתוך הלילה, כל לילה.
כן, מיליון פעם שמעתי שפגישה עיוורת מקיימים רק במקומות
ציבוריים, בטח שלא בבית של השני, בטח שלא אצל גבר, ובוודאי
ובוודאי לא ללון אצלו.
אבל מה יש לי לעשות? הכרתי את דורון כבר חודשיים, והשתוקקנו
להכיר אחד את השני, לגבור על הסקרנות לגבי מראהו של השני.
אומנם הייתה לי ידיעה קלושה לגבי מראהו- הוא שלח לי תמונה
מטושטשת באיי.סי.קיו - אך מובן שזה לא מספיק כדי לדעת מיהו אכן
האדם הזה. אני לא שלחתי לו תמונה, כי לא הייתה לי אפשרות.
עשרות פעמים הפכתי בעניין, תהיתי אם כדאי או לא לעשות את זה,
אם זה לא סיכון גבוה מידי, אך לבסוף החלטתי כי החיים קצרים
מכדי לא לנצל אותם ולא להעביר אותם בצורה הטובה ביותר.
מה הדבר הכי גרוע שיכול להיות? שאלתי את עצמי כשפסעתי ברחובות
באר שבע, לאחר מכן. לא נמשך אחד לשני? נשתוק? תהיה אווירה
מתוחה? אז מה. ביג דיל. לא קריטי, בכלל לא. השעה כעת שמונה
בערב, נדבר קצת, נאכל ונלך לישון. למחרת בבוקר ממילא שנינו
צריכים לקום מוקדם כדי להמשיך בעניינינו. גם אם זה יהא סיוט,
זה יהיה סיוט קצר.
הבטתי בכרטיס הרכבת ת"א-ב"ש וזרקתי לפח, לבי רעד עם כל צעד
שצעדתי בדרך ליציאה. תיארתי לעצמי שהוא חיכה זמן רב. הוא תיאר
לי מה הוא ילבש ואני הייתי מתוחה כמו גומי לפני שמשחררים אותו.

"דורון?", קרבתי אליו בצעדים שקטים ומדודים.
הוא הביט בי בעיניים פעורות, כפי שציין זאת בפניי לפני שנפגש.
הוא תיאר לעצמו, שלא משנה איך אראה, הוא יהיה בהלם.
"היי, הדס...", לחש.
נשקתי על לחיו, לבי פועם במרץ.
הלכנו זה לצד זו לעבר מכוניתו. הוא פתח לי את הדלת באבירות.
"אז איך הייתה הנסיעה? התעכבת הרבה...", שאל, ידיו מנחות את
הרכב בעזרת ההגה.
צחקתי. "התחלתי לספר לך מה קרה. עליתי על הרכבת לכיוון חיפה
בטעות. איזה פדיחות... טוב שירדתי בזמן. אני ממש מצטערת שחיכית
לי שעה..."
הוא הניע ראשו לצד. "אל תשאלי מה קרה לי. ישבתי בחוץ על הספסל
בגן, ואיזה מישהו התחיל לשאול אותי כל מיני שאלות"
"אלו שאלות?", שאלתי כשהבחנתי בכתם סומק קל על לחיו.
"איך קוראים לי וכאלה. כנראה שנכנסתי למקום מפגש של
הומואים...", צחקק במבוכה. "ברחתי מהר ככל שיכלתי...".
צחקתי, והבטתי בפרופיל פניו בשעה שנהג. סקרתי את פניו מבלי
שיבחין שאני נועצת בו מבטיי, את הידיים העדינות בעלות האצבעות
הארוכות האוחזות בחוזקה בהגה, ברגליים הרזות המחליפות דוושות.
דורון חנה ונכנסנו לביתו. ברכתי לשלום את הוריו שישבו בסלון
והביטו בי בחוסר עניין, ונכנסנו לחדרו.
"את רוצה לישון איתי? תגיד לי אם לא נוח לך...", אמר.
"אין לי בעיה...", אמרתי כשסקרתי את המיטה וחצי.

דיברנו על כך לפני שנפגשנו, והוא ציין בפניי את העובדה שלא
יהיה לי ממש איפה לישון. "יפריע לך אם נישן מחובקים?", הוא שאל
אחר כך.
"עוד לא ראית אותי...", צחקתי במבוכה.
"לא משנה לי. אני זקוק למישהי, לתשומת לב...", אמר.
חייכתי לעצמי.

קיוויתי שהוא שכח את השיחה ההיא. לקחתי איתי בחבילה טרינינג
וחוטיני. נכנסתי למקלחת והוא בא אחריי לתת לי מגבת. החוטיני
הציץ מחבילת הבגדים, והוא נעץ את מבטו.
"אתה לא אמור להסתכל...", אמרתי במבוכה, וניסיתי להסוות
אותם...
לאחר מקלחת חמה ומרעננת, נכנסתי לחדרו וישבתי על המיטה
והסתרקתי. דורון הדליק את הטלביזיה, והסתכל עליי מברישה את
השיער בהברשות ארוכות, מתעכבת על הקשרים.
"מזל שאין לי שיער ארוך...", חייך ונפל לאחור על המיטה.
הוא התחפר תחת הפוך בנינוחות, בעוד כיוונתי את השעון לשעה
מוקדמת למחרת. לשמחתי הרבה, חשנו בנוח יחסית אחד ליד השני.
הפגישה, אם ניתן לקרוא לה כך, הלכה טוב למדי. שכבתי לידו,
אצבעות רגליי הקרות נוגעות בטעות באצבעות רגליו. הוא לא הרחיק
אותן ממני. הוא הנמיך את הטלביזיה, ושנינו דיברנו על שטויות
ועל איך עבר עלינו היום. הבטתי לתוך עיניו. הוא דווקא נראה לי
חמוד למדי. רציתי לדעת מה הוא חושב עליי.
"אז אתה כבר לא בהלם?", שאלתי.
הוא צחק. "לא. רק מההומו המסריח ההוא שהתחיל איתי... ממש לא
בקטע שלי".
כשראיתי שהשעה כבר מאוחרת, אמרתי לו: "טוב, כדאי שנלך לישון.
לילה טוב, דורון", ואז נשקתי על לחיו.
"לילה טוב", בירך אותי בחזרה.
התהפכתי על צדי, ושכבתי בתנוחת עובר.
השקט השתרר בינינו.
"זה יהיה מוגזם מידי לבקש לחבק אותך?", לחש לי.
"לא, בכלל לא", עניתי.
לאחר הבשורה של אתמול, הזדקקתי לכל פירור של תשומת לב שזרקו
לי.
יד אחת הונחה על מותני, ואחר כך גלשה על בטני. עצמתי עיניים
ופתאום הרגשתי את אצבעותיו לאחר כמה דקות מלטפות את הבטן,
עולות מעלה ומטה, ואז נכנסות בחשש תחת החולצה. האצבעות החמימות
שלו חיממו את עורי הקר. הנחתי את ידי על חזי, חוסמת כל גישה
למקרה שיחשוב לעלות צפונה יותר.
ואכן, ככל שחלף הזמן, אצבעותיו עלו וירדו יותר ויותר, גורמות
לי הנאה.
הרגשתי את גופו נצמד אליי מאחורה, ואז את פיו נושף עליי את
נשימותיו החמות במקצב קבוע ואיטי. לא יודעת למה, אבל הסטתי את
היד לצד, ונטלתי נשימה ארוכה לפי. העמדתי פני ישנה, או לפחות
קיוויתי כי הוא חשב ככה.
דורון כנראה חשב שנתתי לו שביל גישה לאזורים העלומים. אצבע
רוטטת עלתה מעלה, לקימור התחתון של שדי, נעה שם במעגלים קטנים.
השענתי ראשי לאחור ונשמתי בפה פתוח. לפתע האצבע נעה במעגלים
קטנים, כמעט בלתי מורגשים על הפטמה שלי, משחקת איתה, מזקירה
אותה. המגע הרטיט אותי, ואז חשתי את כף ידו חופנת את שדי
בעדינות, ואז מעט בחוזקה, לשה אותו קצת. הוא ירד מטה, שיחק עם
האצבע במותניי ואז בבטני, נכנסה לתוך טבורי ואז ירדה לקו
העליון של מכנסיי. האצבעות נכנסו מעט פנימה, ואז ירדו עוד
סנטימטרים ספורים לקו העליון של תחתוניי. האצבע נכנסה פנימה,
זוחלת לשטח השעיר והרך בין רגליי. התהפכתי לעברו, כאילו במקרה,
רגליי נפסקות מעט, הפתח שלי התרחב קמעה. אצבעו פסקה ממלאכתה,
ולאחר כמה דקות המשיכה לרדת מטה. היא גיששה לפתח, נעה מעלה
ומטה, לוחצת מעט, נעה בסיבובים קטנים על הבליטה הקטנה שם. הפעם
הרגשתי שזה יותר מידי.
פקחתי עיניים, ובפתאומיות אמרתי: "מה אתה חושב שאתה עושה?!".
דורון הביט בי פתאום. "אממ... אה..."
"הערת אותי", רטנתי.
הסתובבתי שוב על גבי. "אתה יכול לעשות לי מסז'?"
הוא הנהן ואז ליטף אותי מעל החולצה, ואז מתחתיה, נוגע-לא נוגע
בצדי השד. הסיפור חזר על עצמו, הפעם לא התנגדתי. כשידו נגעה
בחזי, ליטפתי אותה, ואז לחצתי עליה כך שתסגור בחוזקה עליו.
השתוקקתי לחוש בשפתיו על פטמתי.
התהפכתי שנית על גבי, בעוד הוא מלטף אותי, ואני מלטפת אותו.
הוא הסיר את חולצתו הדקה, וזרק אותה לרצפה. הבטנו אחד בעיני
השני, אפינו סמוכים, פיותינו נושמים אחד על השני בכבדות. עורו
היה להפתעתי חלק למדי ורך אף יותר משלי. מלבד שטח דליל של שיער
קצר ורך על חזהו, פלג גופו העליון היה קירח לגמרי. ליטפתי את
זרועותיו השריריות, את חזהו, את בטנו וטבורו. רגלו נצמדה אליי,
וחשתי בזקפתו מבעד למכנסיי.
שפתיי נצמדו לשלו, רפרפו עליהן. שפתיו נפסקו מעט, נשמו לתוך
פי, ואז לשונו החליקה לתוך פי, טועמת את לשוני ואת החלל הלח
התוך פי. לשוני שיחקה בשלו, עצמתי עיניים ונצמדתי לגופו.
אצבעותיו סיירו שוב ושב על גופי ללא מנוחה, מענגות אותי. הוא
הפשיל את חולצתי מעלה, נישק את שדיי, ליקק אותם ומצץ את בשרם
ולאחר מכן טיפל בפטמות עד שהתקשו לשביעות רצונו.
הוא עבר עם לשונו הרכה על בטני, מעביר שובל לח עד מכנסיי.
לפתע, עוד לפני שיכולתי להתנגד, הוא הפשיל אותם עם תחתוניי
באבחה אחת ואז שלף אותם מרגליי. עד מהרה שכבנו שנינו עירומים,
כשראשו בין רגליי. הוא פיסק אותן, ואז פיסק את שפתיי התחתונות.
לבי פעם בקצב מוגבר כשחשתי בלשונו החמקמקה מרפרפת שם, מלחלחת
את איברי, חודרת עמוק לתוך פנימיותי. לשונו תרה סביב המערה,
גומעת את המים השופעים שניגרו מתוכי, לא פוסחת על הקפלים
העדינים, על העור הרך בין השפתיים לפי הטבעת, ואז ברפרוף מהיר
במעלה הסלע הקטן בפסגת הצוקים, מעלה אותי מעלה מעלה ברגשותיי,
בתחושותיי, בנשימותיי שהחלו מתקצרות. רגליי הונחו על כתפיו,
ונזכרתי שהוא אמר לי שהוא אוהב שבנות יושבות לו על הפנים
ומזיינות לו אותם.
אחזתי בחוזקה בשערות ראשו ודחפתי אותו אל בין רגליי. אגני נע
במהירות ובטירוף אל תוך פניו, מרגישה את אצבעו נכנסת לתוכי
בעוד לשונו נעה במהירות על הדגדגן.
"תכניס עוד אחת...", ביקשתי.
הנשימות והנשיפות הלכו ונהיו דחופות יותר ויותר, זיינתי לו את
הפנים במרץ, בעוד יד אחת נשלחה לשדי, והשניה לפתע נשלחה לאיבר
מינו הזקור. הוא שפשף אותו ברטיבות העצומה שבי ומרח אותה על
ירכיי הפנימיות ועל בטני. בחיים לא הייתי רטובה ככה, והוא
התלהב מכך מאוד. כיפת איברו רפרפה על פתחי, נדחקה פנימה מעט
ויצאה, הוא נשך את שפתיו, ואני כל כך רציתי לחוש אותו בתוכי,
אך  ידעתי שאסור לי להמשיך.
אם זה תלוי בי, וזה תלוי, אז לצערי כדאי שלא אשכב יותר לעולם.
תראי מה את עושה, נזפתי בעצמי. שוכבת עם גבר שאת כלל לא מכירה,
ויש סיכוי הגון שלא תראי אותו עוד לעולם.
ואולי עדיף ככה.
"את לא רוצה אותי?", שאל בקול נמוך וסקסי שמוך לאוזניי.
"יותר מידי...", נאנקתי.
לשונו חדרה לפי, וטעמי האינטימי התערבב עם רוקו ברוקי. איברו
המשיך להשתפשף באיברי, וידעתי שאם ימשיך בכך, אז הוא פשוט
יישלק לתוכי. כל כך השתוקקתי לאחוז חזק בגבו ולדחוף אותו
לתוכי, אבל לא יכולתי. לא יכולתי...
אני לא יכולה לעשות את זה. אסור לי לעשות את זה. זאת לא הדרך
לנקום בכל הגברים, בגלל גבר בנזונה אחד.
"יש לך קונדום?", מבטי ננעץ בתקרה.
הוא עצר לרגע. "לא. אבל... שכבתי רק עם אחת כמה פעמים וזה תמיד
היה עם קונדום. גם את, לא?"
"כן. תמיד שכבתי עם קונדום".
תמיד, חוץ מפעם אחת כשהייתי מבושמת מעט, ולא היה לי את הכוח
להתנגד, רציתי לומר.  "זה בסדר, אני על גלולות", לחשתי.
הוא נישק את צווארי, נשך אותו, נשך את תנוך אוזני, את שפתיי,
את לשוני, את פטמותיי. איברו התחכך בי שוב ושוב ואז לפתע החליק
פנימה. תחושת הקלה עצומה מילאה אותי. החלל הריק בתוכי התמלא
שוב. אחזתי בחוזקה בגבו, אני חושבת שאפילו שרטתי אותו והצמדתי
אותו לתוכי. רציתי שיכנס אליי עמוק ככל שניתן, קרוב אליי ככל
האפשר, להרגיש שייכת למישהו ושמישהו שייך אליי, אפילו שזה
לדקות ספורות בלבד.
הוא חדר לתוכי בעדינות, נושך את שפתו. ידעתי שזמן רב הוא לא
שכב עם אישה, ושבודאי קשה לו מאוד להתאפק. נתתי לו לנוע בתוכי
באיטיות, עד שלא יכולתי יותר. כרכתי את רגליי סביב גבו בחוזקה,
ומשכתי אותו לתוכי, מצמידה אותו אליי, ולא נותנת לו לזוז. הוא
נשם עליי בכבדות, נשימותיו מתקצרות, ושנינו גונחים בשקט, כדי
לא להעיר את בני משפחתו. נשכתי את כתפו כשחדר לתוכי בחוזקה,
והתחננתי שיעשה את זה חזק יותר. הוא תקע את עצמו בתוכי בתנועות
קצובות וחדות ומהירות, קרע אותי מבפנים, ועם התענוג, בא הכאב
ונקרעתי גם בפנים, בלב.
הוא נכנס עוד כמה פעמים בודדות, ואז פעם אחת ארוכה וחדה, ואז
התמוטט על זרועותיי. הצמדתי אותו אל חזי, ראשו טמון בחומו
ורכותו.
בית החזה שלנו עלה וירד במהירות, והוא שלח את אצבעותיו על
עורקי בצוואר, ממשש את הדופק המהיר בהנאה. הוא הרים ראשו, ואחז
בסנטרי, כיוון אותו אליו ונשק לי ואז ירד מעליי. הוא שכב לצדי
ואני התהפכתי לצד ההפוך. ידו חיבקה אותי, והוא נצמד אליי,
איברו הרפוי צמוד לישבני. הוא ליטף את שיערותיי בחיבה.
"היה ממש טוב, נכון?", שאל.
"כן...", השבתי בחיוך.
אל תדאג, אני לא חושבת שתיהנה ככה עוד.
ראשו היה טמון מאחורי כתפי. "בחיים אני לא אשכח אותך..."
"אני בטוחה בזה...", חייכתי לעצמי באירוניה.
הזיון האחרון של שנינו...

רגע לפני שנרדמתי, נזכרתי בטלפון שקיבלתי אתמול.
"גברת הדס מאירו?"
"כן?", שאלתי בחשש.
"התשובה חיובית. אני מצטערת. אם תצטרכי עזרה כלשהי, אני
אשמ..."
ניתקתי, כשדמעה חונקת את גרוני. ידעתי.
אבי הבנזונה...