ראיתי עץ בוכה בשדרה
מרכין צמרתו כאבל
שאלתי אותו, על מה הדמעה
ואיזה כאב הוא סובל?
ענה לי העץ, תראה את הגן
עשב שוטה בו גדל
ושיח ירוק, עם פרח קטן
משיר את עליו ונובל.
הבט מסביב, המשיך ואמר
העץ הבוכה בשדרה
פרחו כאן פרחים מסביב לכיכר
והייתה מנגינת ממטרה.
גם דשא ירוק וגן משחקים
היו בשדרה ההומה
וציוץ ציפורים, באלף צלילים
ועכשיו הגינה שוממה.
הבנתי, אמרתי, לעץ שבכה
ששיח ירוק פה נובל
אבל על פניך זולגת דמעה
ואתה מתענה וסובל ?
ועונה לי העץ חנוק מדמעות
הגן יהפוך לחניון
ודשא ירוק יכוסה מרצפות
ושביל שיוליך לקניון.
לעולם לא אשמע ציפור מצייצת
וקול ילדים במשחק
רק רעש מנוע ודלת נטרקת
ואויר מזוהם ואבק.
גם שיר ייכתב, על אותם הזמנים
אמר לי העץ שבכה
יהיו בו מילים עצובות על שקמים
על נוף ועל מה שהיה...
שיר זיכרון לעצים עקורים.
אפריל 2001 |
