שלום יומן יקר!

טוב, אתה לא באמת היומן שלי, אבל בנסיבות הנוכחיות...
אני חושבת שעברה אולי שנה-שנתיים מאז הפעם האחרונה שכתבתי לך
וזה ממש המון! אני לא חושבת שאני יכולה לכתוב את כל מה שעבר
עליי מאז "הפעם האחרונה", אבל בכל זאת אני אנסה:
אני חושבת שהייתי בכיתה ח' או ט', בכל מקרה אם הייתי ב-ח' אז
קרו מספר דברים חשובים כמו: היה לי חבר (קראו לו גיל), ועד
היום קשה לי להחליט אם באמת אהבתי אותו או שפשוט הייתי מאוד
נואשת... כנראה האפשרות השנייה. הייתה לי איתו את ה-נשיקה
הראשונה המפורסמת שגם בנוגע אליה יש מחלוקות כמו: האם היא
הייתה כיפית או דוחה, מדהימה או מגעילה. בקיצור, בכל מה שקשור
לתקופה שלי איתו ניתן לסכם בשתי מילים - "לא ברור"!

הייתי בהופעה של פייב ביד אליהו (עם לי שאני כבר לא בקשר
איתה), והיה פשוט מדהים! מאז ההופעה התחלתי להעריץ אותם ביותר
אובססיביות וטירוף. אמנם לפני שבוע הם התפרקו (כן, כן) ודיי
בכיתי למרות שלא ממש התבכיינתי כי זה היה צפוי, אבל עדיין
הייתי ממש בשוק כי זה היה באמת יוצא-דופן. מכולם הכי אהבתי את
ג'יי, שהוא לפי דעתי הכי חתיך והכי מוכשר בלהקה, ואם הוא ייצא
לקריירת סולו אני אהיה המאושרת בנשים! בכל אופן אני מניחה שכל
דבר טוב חייב להגיע לסופו, וההערצה שלי אליהם הסתיימה וחבל, כי
אלו היו שנתיים מדהימות וכיפיות.
5ive- I'll never forget you

בתחילת השנה שעברה עברתי בית ספר ודירה, ואני לא אכחיש - לא
היה קל, אבל היה הרבה פחות קשה ממה שציפיתי. נורא פחדתי מהיום
הראשון אבל כולם (המשפחה והחברים ה"קודמים") נורא תמכו ובאמת
עזרו. במשך השנה מצאתי את "המעגל שלי" והתחברתי עם האנשים שאני
חושבת שהם דיי בראש שלי וזה דבר טוב.

ב-1 לספטמבר של אותה שנה גם - טוב, עכשיו אני לא כל כך יודעת
איך להגדיר את זה (אהבה, הידלקות, אובססיביות), אבל משהו קרה
לי עם ילד אחד- תמיר. כשראיתי אותו לראשונה חולף על פני
במסדרון בית הספר חשבתי שזהו - "הרגע ראיתי את המושלם באדם,
וזה הילד שאני רוצה בתור חבר". אבל כנראה שהוא, או הגורל, או
שניהם חשבו אחרת ועכשיו כבר חודש אחרי תחילת כיתה י' ואנחנו לא
חברים ואפילו לא קרובים לזה. ת'אמת אני חושבת שגם אני קצת אשמה
בזה. חוץ מזה שהוא בנאדם נורא סגור, מוזר ובלתי ניתן להבנה, גם
אני לא פתוחה במיוחד.
תמיד נורא רציתי להיות בקרבתו, אחת מהחבר'ה שלו אבל זה לא קרה.
תמיד נורא קינאתי בידידה הכי טובה שלו - עדי. היא ילדה דיי נאה
עם גוף לא משהו אבל היא נורא רזה. אני לא יודעת אפילו איך הם
התחברו, אבל כנראה שזה השפיע עליו מאוד כי אני יודעת שהוא אהב
אותה לאיזו תקופה מסוימת והיא ממש לא. אבל למרות שהיא עברה בית
ספר, הם נשארו בקשר לפי מה שאני יודעת... נו שיהיה.

אני חושבת, בדיעבד, שנדלקתי עליו וההידלקות הפכה למין אובססיית
"תמיר יהיה הבחור שלי ויהי מה". בהתחלה הייתי מתלהבת מזה שהוא
היה מבקש ממני חוד לעיפרון (למרות שלכולם מסביבו היה), או
כשהוא היה מעיף לי איזה מבט, (למרות שאף פעם אי אפשר להיות
בטוחים לגבי המבטים שלו). אחר כך שנאתי אותו לאיזו תקופה
כשגיליתי במסיבה של עדי (כמה אירוני) שיש לו חברה. ממש שנאתי
אותו, אני אפילו לא יודעת על מה, פשוט מצאתי כל תירוץ שהוא
לשנוא אותו ואפשר לומר שזה ניחם אותי, ולו במעט. אימא שלי תמיד
אומרת: "שהגבול בין אהבה לשנאה הוא דק מאוד", ואני חושבת שאני
ההוכחה החיה לכך.
לאחר תקופת ה"אני-שונאת-אותו-הלוואי-שימות", הגיעה התקופה
המוזרה מכולן, התקופה בה דיברנו ב- ICQ. אין לי מושג אפילו איך
מצאתי אותו. וכך, לאט אבל בטוח התחלנו לדבר המון - אבל ממש
המון. דיברנו בחופש פסח ולכן התחברתי בכל יום, ותמיד היה לנו
על מה לדבר. דיברנו ממש על הכל והוא באמת אחלה בנאדם לדבר
איתו. באיזשהו שלב אני הייתי חייבת ,כמובן, לדפוק את הכל
ופישלתי בטירוף. הקטע הזה פגע  בו מאוד כנראה, והוא הפסיק לדבר
איתי ואפילו אמר דברים שפגעו גם בי. אבל זה היה מגיע לי.
בדיעבד, אני חושבת שזו הייתה תקופה שבה הוא היה דלוק עליי או
משהו אבל אצלו, אף פעם אי אפשר לדעת.
אבל עכשיו מגיעה התקופה השלישית (אם ספרתי נכון). דברים מוזרים
קורים. תמיר השתנה מקצה לקצה: הוא פונה אליי, מדבר איתי ובכלל,
אני חושבת שהוא קצת התחרפן או כמו בתיאוריה הרשמית: חטפו אותו
חייזרים! היו לו קטעים נורא משונים השנה (וכולה עבר חודש),
ואני חושבת שאו שהוא מנסה להיות נחמד אליי, אחרי תקופה שבה הוא
היה פשוט חייב לדעת שהוא התנהג כמו מטומטם, או שהוא פשוט מנסה
להתחיל איתי, למרות שזה ממש לא סביר...

אני חושבת שאני חייבת להפסיק לחשוב עליו אבל איך עושים את זה
כשהוא בכיתה שלי, והוא הולך כנראה, "לבלות" איתי את שלושת
השנים הבאות? אני מקווה שבמוקדם או במאוחר (עדיף במוקדם), אני
אמצא חבר או שהוא ימצא חברה ואז הכל יהיה הרבה יותר פשוט. אני
גם מקווה שאולי, מתישהו, ייצא לנו להיות ביחד ואז אני אוכל
לזרוק אותו לאלף- עזאזל! אמן!

חוץ מתמיר, ומעוד "קטעים" בלתי מובנים שהיו לי עם בני המין
השני, לא היה לי חבר או איזושהי מערכת יחסים רצינית, ועוד מעט
יחלפו שנתיים בלי שהיה לי חבר או נשיקה. אני כל כך מתגעגעת
לקטעים האלו, אני כל כך רוצה אותם, והם חסרים לי למרות שהם כלל
לא היו לי...איזה קטע מוזר! טוב, אולי אני ילדה מוזרה.
בכל אופן אני לא חושבת שיהיה לי חבר! אין שום סיכוי שאני אכיר
אנשים, נמאס לי מהיובש הזה בחיים שלי. למה אני פשוט לא יכולה
להיות על הסט של "דוסון קריק", ושיהיו לי ידידים כמו פייסי או
ג'ק? ובכלל, איזה ערסים בפוטנציה בשכבה שלי, שאני בכלל לא
מכירה, אמרו לי כבר כמה פעמים שאני דומה לג'ואי... נו טוב,
אולי זו מחמאה. וחוץ מזה תמיר חושב שהיא כוסית. אוף למה אני
חושבת עליו שוב?!?
עצבים.