התולעת עשתה את דרכה מתוך תעלת האוזן הפקוקה לכיוון גזע המוח
הרקוב.
"זו אחת הגופות היותר מרתקות שהיה לי העונג לכרסם בהם" חשבה
בעודה לועסת את דרכה דרך שאריות המוח המצומק.
כשהגיעה אל גזע המוח נפערו עיניה הקטנטנות בפליאה.
לפניה ניצב אחד מפלאי הבריאה, גזע מוח אנושי. וממצא מעניין
ביותר היה זה כיוון שגזע מוח זה שייך לי.
שייך היה אומר אני בלשון עבר מכיוון שחלק מסוים זה מגופי כמו
חלקים רבים אחרים הוא כבר מזמן שאריות צואה של יצורים זעירים
כגון התולעת החביבה של סיפורנו.

לאחר שכרסמה בערך את כל החלקים שהיו אחראים על החישובים
המתמטיים במוחי לשעבר זחלה התולעת שבעה למחצה ומרגישה הרבה
יותר חכמה לכיוון בית החזה המסכן ומחורר שלי.

היא נדהמה למצוא ראות שחורות וקטנות ולב מחורר עם חתיכות מתכת
בכל האזור
"מה שהצעירים היום יעשו לעצמם" חשבה התולעת בגועל שמרני וכרסמה
קצת ריאה ושמה חתיכת מתכת בכיס למזכרת.

היא המשיכה לכיוון מערכת העיכול והתגלצ'ה בהנאה מרובה במורד
התריסריון לכיוון המעי הדק, שם פגשה חבורה קטנה של מיקרובים
שסעדו את לבבם על חתיכת פיצה עם אנשובי, תירס ואננס עזובה.
"שלום! אני תולעת" אמרה התולעת בחברות ששמחה לפגוש עוד יצורים
אוכלי אדם.
המיקרובים התעלמו ממנה והמשיכו להתרבות וללעוס ברעבתנות את
הפיצה הרקובה למחצה.
"אמפףףף" רטנה התולעת והמשיכה בדרכה עם הבעה נחושה שלא להעלב
מגסות הרוח של המיקרובים.
במעי הגס נחסה דרכה על ידי חסימת מעיים שדי הציקה לי כשעוד
הייתי חי אז היא אכלה חור במעי הגס והמשיכה לכיוון הרגליים.
כשהגיע לכפות הריח כמעט גרם לה להתעלף והיא החליטה שמהגוף הזה
דיי לה, כשבשנייה האחרונה היא נזכרה שלא ביקרה בחלק האהוב עליה
בגוף, כפות הידיים כמובן
(התולעת שלנו הייתה פריקית של קריאה בכפות ידיים)
היא הסתובבה מסביב לכף היד הימנית וקראה להנאתה.
הסיפור היה דיי מעניין אם כי דיי קצר.. וקו החיים נעלם
לחלוטין.
"מעניין מה הוא עשה איתו" חשבה בעודה מתפעלת מקו השכל והעוצמה
הבילתי רגילים בגודלם (הערת המחבר: אז יש לי אגו מנופח. תקפצו
לי) ואז היא ראתה ניצוץ של מתכת על אחת האצבעות.. ושם הייתה
נעוצה טבעת כסף יפיפייה.
הקריאה עשתה את התולעת דיי רעבה אז היא אכלה את האצבע.. ועוד
כמה ולקחה את הטבעת.


אז אם אתם מטיילים בבית הקברות. ורואים תולעת זוחלת על הקרקע
עם טבעת כסף שחרוט עליה "Born Dead" מסביב לגופה הקטן והעגול,
תמסרו לה ד"ש ממני.