הוא נשק לשפתה העליונה בעדינות ואז לתחתונה. עינייה נעצמו
מעצמן. היא תמיד השתדלה לא לחשוב כשהם התנשקו. תמיד פחדה
שהמחשבות שלה ינדדו אליו... אל המושלם שלה, שלא היה אותו אחד
שהתנשקה איתו. הוא אומנם קצת הזכיר אותו, במראה... בהתנהגות...
בגלל זה גם נמשכה אליו מלכתחילה, אבל הוא לא היה הוא. היא ידעה
שגם היא לא המושלמת שלו, ושכשהוא עוצם עיניים, היא זאת שמחייכת
אליו בחזרה. היא לא הייתה דומה לה בכלל, היא לא תמיד ידעה למה
הוא איתה, הניחה שזה בגלל שהן היו חברות והיא הזכירה לו אותה
איכשהו. בכל זאת היא הרגישה רע כשחשבה על מישהו אחר כשהתנשקה
איתו, אולי בגלל שהיא ידעה שהוא חושב על מישהי אחרת והוא לא
ידע.

הם התנשקו ואיכשהו הוא שוב זחל לתוך המחשבות שלה. לאט לאט, הם
התרחקו זה מזו, וכשהיא פתחה את העיניים וראתה שזה לא המושלם
שלה, היא חייכה את החיוך העגום שלה. אבל הוא.. הוא לא ידע שזה
החיוך העגום שלה. הוא בכלל לא ידע הרבה עליה... הוא לא ידע
לקרוא אותה, לא כמוהו. כמו המושלם שלה. אז הוא שאל אותה על מה
היא חושבת, היא ענתה כלום. אולי היא לא רצתה שיידע עליה כלום,
שיהיה משהו שיבדיל אותו מהמושלם שלה. הוא אמר "כמו תמיד", חייך
ונשך לה את השפה ואז הם התנשקו שוב.

היא כבר לא נלחמה במחשבות שלה. הוא ממילא לא ידע, לא יבדיל.
היא תהתה למה היא נמצאת עם מישהו שבקושי מכיר אותה, בקושי ניסה
להכיר אותה. למה היא נמצאת עם מישהו שנמצא איתה בתור תחליף?
למה היא נמצאת עם מישהו בתור תחליף? היא הרגישה את הבכי עולה
לה במעלה הגרון ואת העיניים שלה נהיות לחות. אבל לא, היא לא
תבכה לידו. אסור לה. הוא ישאל אותה מה קרה. ומה היא תגיד? היא
ניסתה למשוך את הנשיקה עוד קצת. משכה אותו קרוב יותר אליה,
שיהיה לה זמן להתעשת ולעיניים שלה להתייבש.

הם שוב התרחקו. הפעם הוא חייך. מעין חיוך כזה... כמעט מתנשא.
לפחות ככה היא הרגישה. הוא בטח חושב כמה נחמד מצידו להיות כאן
איתה... התחליף של המושלמת שלו. הוא בטח חושב שהוא המושלם שלה.
היא שנאה אותו באותו רגע. אבל היא לא תאמר כלום, לא תעשה כלום.
אסור לו לדעת. אסור לו לדעת כלום עליה. כמה שהוא יידע יותר,
הוא יוכל לפגוע בה יותר. אסור לה להיפגע שוב. אסור לה להתאהב
שוב. היא הכריחה את עצמה לחייך. היא אמרה שהיא חייבת ללכת, כבר
מאוחר.

ביום למחרת הוא התקשר. הוא לא מוכן לקשר, הוא אמר. "אני יודע
שזה נשמע נדוש, אבל זה באמת לא את. זה אני." היא אמרה שהיא
מבינה, שזה בסדר, שהם יישארו ידידים. הם ניתקו. היא בכתה. לא,
אסור לה. איך היא הרשתה לעצמה להיפגע שוב? למה הוא לא יכל
לחכות כמה ימים? שתאזור קצת אומץ ותיפרד ממנו? האם הייתה יכולה
לאזור אומץ? עוד דמעה זלגה במורד לחייה. אולי היא לא אמורה
להיות עם אף אחד. לא עם המושלם שלה. לא עם מישהו שמזכיר את
המושלם שלה. אולי היא אמורה להיות לבד.

היא והדמוי מושלם שלה נשארו ידידים. זה היה יכול להיות לא נחמד
מצידה אם היא לא הייתה מסכימה. אסור לה להיות לא נחמדה. אסור
לה להיפגע. אסור לה להיפתח. אסור לה להתאהב.