What fires burn within my heart and force me to contend
With the perils that await me at this tragic journey's end?


אושר לעולם לא היה מנת חפצי כל מה רציתי היה ידיעה
שאושר לא בא מסבל של אחרים.
טעיתי,ונכנעתי לדבר הנורא והקל ביותר, כן רשע.
לא , אל תיקחו אותי לא נכון, לעולם לא אפגע בכם, אתם אני
והרשע שפוגע בעצמו הוא בעצם טוב
ואני לא טוב.

זורע סבל וייגון רק בשביל שאני לא ארגיש אותם.
מונע ממנה אושר נצחי כי הוא זה לא אני.

What fires burn within my heart and force me to contend
With the perils that await me at this tragic journey's end?

וככל שקיצי קרב כי רשע לעולם לא שורד אני חש בעצבות ובחרטה
על כל מה שגרמתי לה, לא היא לא יודעת עוד, הטוב הוא נאיבי
כל כך נאיבי שהוא לא רואה דבר שמתחרש מתחת לאפו,זה חולשתו אני
מאמין ופה עליונותי,
השאלה היא......האם הטוב יותר חזק?
ואם כן...מה היא תעשה לי אחרי שנאיביות תיגמר,כי כמו חיים
,נאיביות נגמרת.

אני לא רוצה להיות רשע,היא הכריחה אותי.

What fear or wound could ever steal this last defiant cry,
As I stand against the shadow underneath the endless burning
sky

?