היום בלילה, לפני השינה, העפתי מבט במראה.
התרכזתי בשפתיי ונחרדתי.
בזווית הפה ראיתי את הקרינה נוטפת,
טיפות מטונפות בצבע שחור שקוף מצאו את דרכן אל סנטרי,
ומשם לכיור.
בשנייה אחת הרגשתי את הנשורת זורמת לי מתחת לעור.
הייתי מכוער,
מצורע,
רדיואקטיבי.
חלל פי התמלא בנוזל העכור, המסורטן.
נתתי לו להתגלגל על הלשון,
על החניכיים,
ובסוף ליפול פנימה,
להציף את אזור הוושט,
והלאה.
כל תא בגופי נשם חולי,
ובכל זאת,
לא קרסתי.