|
היא מולי כאן ואני בתנוחה של קיסר יפן
בוחן את מיניותה במעלה הלוטוס
הניחוח החריף של צוף הפרח
מבקש ממני לשלוף את חרב האהבה
נשען על חרב והיא בתוכה
היא לא יודעת שמזמן אבדנו
ואין עוד ממני ואין עוד בה
רק אנרגיה מתגבשת בגוף נלחם
הנשימה נספגת וחרבי מתוקה מדם
ואת התשוקה ליבי נקם
זה שמת וזה שקם
הרוח מכה בגוף הנמלט
את החרב דחפתי ברגש מושט
זה שעיניי חדרו בך ולא הותירו זכר
מתמימות שלא תחזור
מלקק פצעי אהבתך
אט הופכים צלקות
מהלך בין קברי העבר
של תריסר אהובותיי
כמו צל השתיקה
סמוראי |
|
|
אם אתם לא
מתחילים לקרוא
את מה שאני
מפרסם אני עוזב
את הבמה ועובר
לאתר מתחרה
אנתרופולוג
קליני
מתוסכל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.