מטוטלת ימינו
התלויה בצאוורה
בשעון הזמן
העתיק
המתקתק.

זה
שהיה זמן רב לפנינו
ואחרינו
עוד יסוב על צירו.

לעולם איננה נעצרת
ולו אך לשבריר
נוע תנוע אנה ואנה
באין מנוח לכף רגלה.

פעם ברוגז
כבורחת מפני הלהבות
ופעם ברון
כהולכת לקראת חתן.

נגינה מתוקה תבקיע
או קולות מלחמה
כמו רעם תופים
וציפור שחר.

ולעתים
יעמדו שנים יחדיו
להתבונן בתנועתה
להאזין למיליה.

האחד יראה
סימפוניה נהדרת
והאחר
טרגדיה מזעזעת.

ולמחר
השתנו הענינים
לראשון ולשני
התפקידים התחלפו.

אין זה אלא תעתוע
ישיחו המה ביניהם
הייתכן כי היא זו
שאך אתמול ראינוה...