|
מטוטלת ימינו
התלויה בצאוורה
בשעון הזמן
העתיק
המתקתק.
זה
שהיה זמן רב לפנינו
ואחרינו
עוד יסוב על צירו.
לעולם איננה נעצרת
ולו אך לשבריר
נוע תנוע אנה ואנה
באין מנוח לכף רגלה.
פעם ברוגז
כבורחת מפני הלהבות
ופעם ברון
כהולכת לקראת חתן.
נגינה מתוקה תבקיע
או קולות מלחמה
כמו רעם תופים
וציפור שחר.
ולעתים
יעמדו שנים יחדיו
להתבונן בתנועתה
להאזין למיליה.
האחד יראה
סימפוניה נהדרת
והאחר
טרגדיה מזעזעת.
ולמחר
השתנו הענינים
לראשון ולשני
התפקידים התחלפו.
אין זה אלא תעתוע
ישיחו המה ביניהם
הייתכן כי היא זו
שאך אתמול ראינוה... |
|
|
והנה עוד פריט
טריוויה מעניין:
בשיר הפתיחה של
רחוב סומסום
הישראלי מסבירים
איך להגיע לרחוב
סומסום (מן
העמק, אל המים,
הרחוב עולה).
בשיר הפתיחה
האמריקאי של
רחוב סומסום
שואלים איך
להגיע לרחוב
סומסום! (Can
you tell me how
to get to
Sesami
street?). יש
לנו את רחוב
סומסום 23 עונות
פחות מהאמריקאים
וכבר הבנו איך
מגיעים. מי אמר
שישראלים לא
חכמים יותר?
מכורה כפייתית
לרחוב סומסום
היגרה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.