שהוא אמר לי שהוא עוזב אותי
נכנסתי לתקופה קשה.
עברו לי הרבה מחשבות בראש.
אולי השמחה תשנה צבעה לשחור, אולי אני ילך
שחורה...בודדה...עצובה
ויתפלל לטיפת צבע בחיי.
אולי החיוך יתמוגג לדמעות, אולי הדמעות יהפכו בחזרה לחיוך
מזויף.
או...או שהם לעולם לא יפסקו, או ...או שפשוט אני יפסק.
אני ישקע לי עמוק בחול , יעמוד לי לבד בגשם, בעוד שטיפות של
בדידות יורדות עלי...מציפות אותי, כמו שהכאב מציף אותי.
אותו רגע, פשוט..פשוט ימאס
ואני יחליט שאני רוצה לעוף מכאן!
מהר מהר מהר מהר מהר מהר אני רוצה שכן יגמר.
ואז אני ילך לעזריאלי, קומת גג.
המוח שלי יהיה מעורפל, יהיה לי קר...אני ירעד כולי,
הלב שלי ידפוק...חזק...חזק..חזק...חזק..הוא ימשיך לפעום
בחזקה.
אני מתקרבת לפתח, קפיצה אחת ואני שם.
אני כבר לא מסוגלת להרגיש.
הלב הפסיק לפעום. הלב מת ,הוא בהפסקת חשמל נצחית.


אני שוכבת שם על הכביש, מדממת ...
והגשם ...הגשם ממשיך לרדת.
טיפות האכזבה והבדידות הפכו לטיפות של אושר.
מציפות אותי , את הגוף שלי, מרטיבות את הלב שהפסיק לפעום.

זהו, גמרתי, נשברתי, לא יכלתי יותר.
הכאב והגעגועים שברו אותי.
מה לעשות , אני אדם חלש, לפחות הייתי.
אבל לפחות הייתי אדם שמסוגל לאהוב. ושאני אוהבת...אני אוהבת עד
הסוף ,
עד שהאהבה הורגת אותי!

העולם  הזה מלא  בחרא ובדידות , חרא ובדידות , חרא ובדידות.
ואלוהים מטפטף עלינו המון אכזבות.
הוא גורם לנו לכעוס עליו, גורם לנו לבכות המון, לחייך.
ואז...להשבר.
הוא שובר אותנו
ואז שאנחנו  נשברים, הוא לוקח אותנו איתו למעלה, רחוק רחוק,
לעולם טוב יותר.
נותן לנו את החיים שתמיד רצינו, תחיים שבקשנו שהיינו שם למטה,
לכודים...כאובים....
רק שעכשיו , אנחנו פה למעלה, מתים.
לא ממש מתים , חיים.
חיים חופשיים ומאושרים.