[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כנען אביב
/
תואלפה צראב סילע

כל כך חם היה באותו היום, ואני מתכוון שזה היה יום ממש ממש חם,
הדשבורד של המשאית העלה אדים ונמס מהשמש הצורבת, האספלט להט,
והשמש צרבה את העיניים והשפתיים. בתוך המשאית הכבשן היה כבד
מנשוא, ולסילע כבר נצטברו עגלי זעה ענקיים בבית השחי, הזעה
ירדה על הגב וטפטפה על כיסויי המושב. התנועה לא זזה, וסילע שלח
עוד יד כדי לבדוק את המזגן שלא עבד. בחוץ, בשעה זו של היום
באזור תעשיה של דרום תל-אביב רק מעט אנשים הסתובבו, הגהנום קר
יותר. סילע ישב על ההגה וקילל את הארץ המחורבנת בזמן שעגלי זעה
ירדו על מצחו.

נראה היה שלא יכול להיות חם יותר, והתנועה עומדת לא זזה
מילימטר. כל תנועה של הגוף הצריכה מאמץ עילאי לא כדאי, שלא היה
ששווה לעשותו, סילע מזמן התייאש מלצפור, ואפילו לצעוק ולקלל
כבר לא היה לו חשק. מצב שבו אתה מתרכז בלחיות ומנסה לשמור על
מחשבה צלולה בתוך התנור הלוהט הזה. הוא בהה באנשים שהלכו על
המדרכות בצדדים, מזיעים, אנשים בחולצות מכופתרות אוחזים תיקי
יד עם ידיות מזיעות ומחליקות, הוא הביט במכונית שלפניו ובאספלט
הקודח, השמש לא עצרה לרגע. אדים עלו מן הכביש לפניו, שעה שהוא
החל הופך נוזלי, מאפור לשחור, מבעבע. סילע שיפשף את עיניו, אך
כשפקח אותן, דבר לא השתנה. צמיגי המכונית שלפניו הפכו לנוזל
ושקעו בעיסה של האספלט הנמס, לאנשים נדבקו סוליות הנעליים
לכביש וכאשר צעדו השאירו תחתיהן מתיחות של אספלט נוזלי, כמו
ילד שדרך על מסטיק. אנשים עצרו לנסות ולנקות את רגליהן שעה
שאחרים הזילו כמויות של זיעה. המכונית שלפניו כבר שקעה עד
גחונה בתוך ביצת האספלט, וכשסילע הביט על ההגה של המשאית ראה
כי הוא איבד מצורתו המעוגלת ושעה שאחז בו שינה את צורתו לצורה
בלתי מוגדרת שנמסה למגעו של סילע. אני משתגע הוא חשב, מה קורה,
לא יכול להיות שכל כך חם, הרדיו השמיע קולות מוזרים כמו קסטה
שהסרט שלה נתקע והקריין מדבר בקול איטי, ארוך ונמוך שלא ניתן
להבין את דבריו.

עליס פתח את דלת המשאית וקפץ החוצה, זה לקח לו בערך דקה עד
שנחת על האספלט, כל העולם זז לאט, כמו בסלואו מושין בווידיאו,
הוא זכר כי הביט אל רגליו כאשר היה מחוץ למשאית עד שנגעו
באספלט, ותמה על זמן שלקח להן. הם לא שקעו כפי שציפה שישקעו,
אבל הכביש לא היה ישר. תמיד היה בעליה לאן שלא יפנה, הוא הרגיש
את החום חודר אל כפות רגליו דרך סוליות נעליים. הוא החל צועד
לעבר הבנק מעבר לכביש, כמו פיסת מציאות בעולם נוזלי, הוא הולך
והבנק מתרחק, ממשיך לצעוד, מנסה לרוץ, אבל רגליו אינן נשמעות
לו, הוא מביט בשפת הכביש והוא רואה כי הוא עדיין לצד המשאית
ואולי עשה מרחק של פסיעה או שתיים, אך סילע לא מוותר ומגיע אל
הדלת המסתובבת. כאשר הוא ניכנס, קור תעשייתי עוטף אותו, מקרר
את חולצתו הרטובה מזיעה, ואנשים מביטים בו, ובבגדי העבודה
המלוכלכים. סילע תוהה לשם מה נכנס לבנק הרי אין לו באמת שום
סיבה, ולהשאיר את המשאית ככה באמצע הכביש, הוא כבר פונה לשוב
אל הדלת כשהוא נזכר בחום הלוהט בחוץ וחוזר בדעתו. הוא מתיישב
על אחת מהספות סקיי בכניסה ומבטי האנשים מניחים לו כאשר הם
חוזרים אל עבודתם.

נראה לשם מה יש ספות בבנק, חושב סילע בניסיון להעביר את הזמן,
בעודו יושב ובוהה בעובדי הבנק, כמו נמלים, עמלים, לסילע קשה
לעקוב אחר האנשים העוסקים במלאכה, אנשים בחליפות אפורות שחורות
בחולצות מענבות, מתרוצצים, מפה לשם, משם לפה, יוצאים נכנסים
מדלפק לדלפק, הכל כל כך מהר, עוברים בדלת המסתובבת וחוזרים.
סילע כבר אינו יודע מי עובד בבנק ומי סתם לקוח. אנשים עוברים
כל כך מהר שכבר הוא לא יכול לתפוס מי הוא מי. סילע יושב על
הספה וצופה איך הם כולם בתזזית אין סופית, המספרים על הלוח
למעלה רצים מהר עד שלא ניתן לקרוא את המספר ליד סימן המטבע,
וכשהוריד חזרה את מבטו אל האנשים, לא יכל לראותם מרוב המהירות
בה היו זזים, רק שובל של תזוזה מפה לשם ומשב של רוח כאשר עבר
אי מהם על ידו במהירות, כל שניתן היה לראות רק פסים מרוחים
מהירים של תנועה בין כל האנשים העסוקים הללו. סילע ידע שמשהו
לא בסדר, בו או באנשים.

אחד הקופאים לחץ על כפתור במכונת החישוב והוא משמיע קול תרועה
רם מחריש אוזניים, קול שחוסם את שאר הקולות. הוא מביט בקופאי,
והוא מחייך וממשיך ללחוץ על הכפתור והרעש בלתי נסבל. סילע
יודע, הוא לא יודע כיצד, אך הוא יודע כי זהו אות מבשר. אנשים
החלו לנהור אל הבנק מהרחוב, המוני אנשים, וסילע ושב על הספה
ומביטים בהם, אנשים קונים ומוכרים מתווכחים על המחיר, ניירות
עוברים מיד ליד, אנשים זורקים ניירות באוויר, צועקים ומתמחרים
ערכם של ניירות, סילע מביט בניירות, אך הם ריקים, ניירות לבנים
ללא כל אות או צורה.

קול הצפצוף של הפקיד נשמע שוב, אך ההמולה לא פוסקת, והרעש
עצום, אנשים צועקים מעבירים מיד ליד עוד ועוד ניירות וצועקים
זה לזה וזה על זה, והפקיד מתעצבן וצופר שוב, סילע המום מביט
בהם בהשתאות גדולה כמו היה מחפש איזה דבר מה שלא הצליח להבין.
הצפצוף נשמע שוב, סילע פוקח את עיניו, לפניו המכונית כבר נסעה
והכביש התפנה הרכב שמאחוריו צופר ללא הרף ואנשים עצרו והביטו
פנימה לתוך תא המשאית, ומישהו  דופק על החלונות, הוא הביט על
ההגה, והוא עגול ושלם עם סמל המשאית במרכזו. אנשים מבחוץ
מביטים בסילע המתעורר ומנידים בראשם ברוב עצב. סילע מעביר את
ידו על פניו, העולם קצת יציב יותר עכשיו, אבל עדיין חם, חם
מאוד בשעה זו של הצהריים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
במקום בו שורפים
יהודים- ישרפו
גם בני אדם!



זוזו לסטרי,
שניצול


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/2/03 4:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כנען אביב

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה