אמצע הלילה, הרחובות חשוכים
מחפשת אהבה בידיים זרות.
את שואלת מתי תמצאי את עצמך
וזה מה שקורה כשאין חברות.
בבית בבוקר הם שוב לא מבינים
איך נתת לעצמך להגיע לשם,
את עמוק בביוב, החיים שוב בזבל
וכל מה שציירת מתמלא שוב בדם.

תחנת הרכבת ריקה מאדם
את בורחת עכשיו הכי רחוק שאפשר,
לא הבינו כמה שרצית אהבה
ועכשיו במקומה יש לך לב כל כך קר.
ורק הוא בפינה מחכה כרגיל
הוא יחנוק את הנפש שלך עד דמעות,
את קפואה מבחוץ ובפנים הגאות
את תוהה למה את ממשיכה עוד לחיות.

השנים הן חולפות כמו גלגל מסתובב
ואת עוד נבלעת עמוק בכאב,
אך מתי כבר קרה שהצילו כבשים שחרחרות
שכמוך מזאב?

אמצע הלילה, הרחובות חשוכים
את צועדת אל תוך העשן האפור,
בין הברים למי שיסכים לקחת אותך
בלי אפילו לזכור.
את ילדה די יפה יש הרבה שיקשיבו
אבל לא כשאת שם בתוך המיטה,
את נקרעת בשקט, כשרכבת עוברת בפנים
זה יוצא משליטה.

תחנות ממשיכות לחלוף מול החלון
בין גאות לגאות את חופרת גומה
בכרית שנתנו לך כדי שתפסיקי לצעוק
שתהיי שוב תמימה.
מדי פעם יודעת, זה יחזור שוב לרדוף
התמונות, הצלילים, אך זו רק מחשבה
שתבוא ותחלוף ותדקור ותדלוף-
כמה שאת רצית אהבה.

השנים הן חולפות כמו גלגל מסתובב
ואת עוד נבלעת עמוק בכאב,
אך מתי כבר קרה שהצילו כבשים שחרחרות
שכמוך מזאב?