מוקדש לאילן רמון , אליהו הנביא של דורנו


הוא עומד לו בקצה הצוק
מביט ושולח מבטו הישר
מתריס אל מול השמים ממעל
"באתי לכם לבשר
בזה היום נגמרה ההגמוניה
מהיום אינכם שולטים בכיפה
כי מה שתוכלו - אוכל גם אני
{אכן יש בדבריו חוצפה}
עד עתה קבעתם את מצב הרוח
מאיתנו נשגב להבין
כשכל פעם היה מתרחש לו איזה פלא
נותר לנו רק להרים גבין
אוי השמש שטן היבול
עומדת במרום זחוחה
חורכת , שורפת , מכלה ללא גבול
ומחייכת לה בשמחה
מעולם לא העיז האדם הזעיר
לקרוא עליה תיגר
כי מתחתית קומתו וגובה קומתה
להילחם כשווים אי אפשר
וידיה דמון הירח
בחשכת הליל יעשה מעשיו
וכדי להסתיר מעללים ופשעים
יעמדו הכוכבים לפניו
כך עמדתם שליטים רודנים
בלי איש שיזיק או יפריע
אז הנני כאן עומד כנגדכם
הנועז מהשאר הגיע"
ולאט לאט הוא עונד את כנפיו
להוט להתחיל כבר במרד
כה סומא הוא מתחושת הנקמה
שהפכה למדורה מרק זרד
מתחתית הצוק עומדים משתאים
צופים סקרנים וגאים
יש אשר מתווכחים ביניהם
האם הוא הגיבור המתאים
זה האיש שהעיז לעלות
למרומי הצוק , למה  ? מי יבין
לעלות זה קל אך מה עם לרדת ?
הייכשל אם יסכין ?
לפתע דממה , הוא ממריא לו אל על
דמעה נוזלת על לחי
הרי קיוו שבסוף ישנה דעתו
ועכשיו הוא יילך מדחי לדחי
והוא כבר למעלה מביט להמון
וקולט לראשונה בחייו
כמה קטן ועלוב ומסכן
נראה העולם מתחתיו
כה קטנוני וחסר אהבה
רק מריבות וסבל
במקום להיצמד לטוב המוכר
נמשכים לרע כמו זבובים לזבל
וממרום מושבו ליד הכוכבים
כשלצידו השמש והירח
מבין אותו גיבור בפעם הראשונה
מה זה להיות שמח
וכך בסערה עולה הוא למעלה
מתכנן להישאר עד בלי די
הוא יודע שיחזור אי פעם למטה
השאלה היא מתי ?