יומני היקר,אילו מישהו היה מקים אותי מהבועה בה אני נמצאת,לפני
קצת יותר משנה,הייתי נמצאת במקום אחר,מבחינה רגשית....
כרגע אני מבולבלת נורא,החיוך מפחד לצאת החוצה,אני מרגישה פחד
להפתח,אני לא סומכת על אף אחד,אני כל כך פוחדת להפגע...כבר
פגעו בי בעבר,סמכתי על אנשים בעיניים עצומות והם תקעו לי סכין
בגב,בלי למצמץ ובלי להניד עפעף,פשוט הפנו את הגב ברגע הכי
חשוב.אילו היתה לי הזדמנות לחזור קצת אחורה,קצת,בשביל לשנות את
המצב הזה,
הייתי רוצה להחזיר באותה מטבע למי שחרט את עצמו עמוק בתוך
ליבי..
רק בגללו אני מרגישה פגועה כל כך,סגורה כל כך,עדיין
עצובה.הייתי מאוהבת עד השמיים,הייתי פשוט כל כך מאושרת אז,עד
שהגיע הבום הגדול.ומאז אני לא מצליחה להירפא,לא מצליחה להפתח
בפני אנשים חדשים...אין לי יותר חשק לכלום מאז...יש לי עכשיו
מישהו חדש,אנחנו מאוד מתאימים אבל קצב ההתקדמות שלנו בתור
חברים הוא ממש בזחילה...לפעמים אני אומרת לעצמי לקום ולהמשיך
הלאה,לחיות מחדש,אבל הלב שלי לא נותן לי,מצד אחד אני כל כך
רוצה כבר להיות מאושרת שוב אבל מצד שני אני עוצרת את עצמי ולא
נותנת לעצמי לפתח יותר מדי ציפיות,וכל הזמן זה מהדהד לי בראש
שאני שוב יכולה להפגע,אני עדיין חושבת לעצמי לפעמים,שהלוואי
ויכלתי להשאר בימים המאושרים ההם,אבל אז אחרי דקה או שתיים
אומרת שהם לעולם לא יחזרו,בטח לא אחרי כל מה שקרה...אני מרגישה
כאילו אנסו אותי,מבחינה נפשית,כאילו רצחו את נשמתי,כי אני
עדיין לא מסוגלת לחיות כמו שצריך ואני עדיין מדמיינת שהעבר
חוזר להיות כמו שהוא היה,לכן קשה לי להתקדם הלאה...ואני לא
יודעת אף פעם מה הולך להיות איתי בעתיד...