זוכר איך לפני שנה אמרת לי שאתה אוהב אותי? שאתה צריך אותי?
גם אמרת שאני לא צריכה אחד כמוך, אחד עם צרות, שכל הזמן מסתבך.
אמרת שלי מגיע טוב יותר ושאני יכולה להשיג יותר טוב, ובגלל זה
אתה לא רוצה שנהיה יחד, כדי שאני לא אסבול. אתה זוכר?
אני אהבתי אותך. הייתי צריכה אותך. ברגע שאמרת לי את זה ניפצת
את כל העתיד שבניתי לנו. אז הבנתי שאין מצב לשכנע אותך אחרת.
אז הבנתי שיותר מחברים טובים - לא נהיה .....
אני מודה - זה שבר אותי. במשך שנה ניסיתי ללא הרף למחוץ כל רגש
שהיה לי כלפייך. בסופו של דבר? הצלחתי. טוב .. לפחות ככה חשבתי
עד עכשיו, אתה רואה בעצמך שהסתדרתי לא רע!.. אבל כנראה שלא
התגברתי עלייך באמת, אם עדיין כואב לי כשאני חושבת כמה טוב היה
יכול להיות לנו אם רק היינו יחד. אבל אתה .. אתה רק דחית
אותי.
אז למה אתה בא לפה עכשיו ומטיח בי האשמות שאני לא בסדר ושאני
רק פוגעת בך בזה שאני יוצאת עם אחרים, אה? למה אתה שמותר לך
ככה סתם לבוא ולהקים מהומה שכזאת? הרי אתה יודע שאני בסה"כ
ממלאת אחרי הבקשה שלך, אתה דרשת את זה ממני!...
אז אני לא יודעת אם הספקת להבין, אבל אני עדיין אוהבת אותך,
עוד חיה באשליה שאולי נהיה מתישהו זוג. אני רוצה שתבין עד כמה
זה לא פייר מה שאתה עושה לי. תסביר לי - מה עשיתי שזה מגיע לי?
תראה, אתה אפילו לא מסוגל לענות לי..
אני רואה את זה בעיניים שלך. מצד אחד אתה משוכנע שאנחנו לא
יכולים להיות יחד, ומצד שני? אתה מרגיש מחויבות לשמור על
הבחורה שלך ..  על "הרכוש" שלך ..
הגיע הזמן שתחליט. עכשיו.