|
דניאל רוכב על מטוס
לעבר שמים תכולים
ועיניו שראו בכל טוב
ומבטיו באהבה טבולים
יעקב עולה בסולם המלאכים
ורפאל מביט לשחקים
דביר שואג בצער וכולם בוכים
ואין מי שישחק במשחקים
רואה את העצב בעיניכם
ולא מסוגלת לבכות
אני ההולכת לפניכם
מסוגלת רק קדימה לבהות
אי אפשר לגרום לעצב לברוח
ולא תוכל להעלים את כאביי
לא תוכל את השחור בורוד למרוח
ולא יהיו עוד גיבורים כאחיי
שהלכו. |
|
|
מושב לצים? לא
מכירה.
ליד מה זה?
לא אני גם לא
מכירה
מושב בטיחות
לרכב.
אני קיבוצניקית.
לא
מכירה מושבים.
צאלה ביטון,
עוזבת קיבוץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.