ועכשיו,
הוא כבר נעלם, אך חום ידו עדיין על כתפך,
אני מביט בעינייך, עיניים של צער,
כשברצוני לתפוס תקווה,
צערך מתחזה לתשוקה, ואת מתעתעת,
אני עונה לחיזורייך,
ונופל עמוק,
בתוכך.

כצבעי השמיים,
הם צבעי אשליותיי,
ספקי אותי בדרכי הרוח, בדרכי הגוף,
ואמשיך לחלום,
מתחת לגופך העירום,
שערותייך כצבע השמש, בעיניי נחות,
ואני שם, מתמתח,
וממשיך לחלום.

אני ירא אותך,
כנסי אל חדרי, ולבי ירעד למראך,
השאילי לי את מגע ידך,
ואהיה שלך לעולמים,
עד אשר נדע די,
ואצום למענך, ואפשוט את עורי,
את עיני אעקור,
אם רק תאהביני.