זה היה יום בהיר,
היא שתתה קפה,
זה היה יום נטול עננים,
היא הקשיבה לציוץ ציפורים,
הסתכלה בתמונות,
שלה ושלו
ונזכרה באותם הימים...
זה היה יום שמש, נטול עננים,
היא ישבה בבית הקפה,
פתאום, הוא עבר לידה
נעצר, הסתכל
ואמר לה:
"יש לך עיניים מדהימות"
היא חייכה, הסמיקה
והוא התיישב, שתה קפה
והם דיברו...
על דברים ברומו של עולם.
זה היה לילה בהיר,
עם המון כוכבים,
הם יצאו לראות סרט,
הוא אהב, "אקשן"
היא אהבה, דרמות
הם התווכחו והתווכחו
ולבסוף הביתה הם חזרו.
זה היה בוקר בהיר,
שטוף שמש, נטול עננים,
היה שקט בחוץ
ורק צעקותיה נשמעו
אבל אף אחד לא בא
אף אחד לה לא עזר
והיא בכתה ובכתה.
זה היה יום נטול עננים,
בשבילה, נטלו לה את החיים,
לקחו לה את החופש,
פיצצו לה ת'פנים,
ככה ביום נטול עננים.
זה היה יום מלא עננים,
והשמיים בוכים ובוכים,
ואיתם כולנו בוכים,
היא כבר לא פה,
ולכאן כבר לא תחזור,
הסכין זו שלקחה
אותה מפה.
והוא, לא היה שם,
הוא ברח למרחקים,
למקום שטוף שמש,
ונטול עננים. |