"כל היחידים דומים" זהו השלט המתנוסס מעל בית החרושת
לאבירים. כיוון שכך, קיים בבית החרושת פס ייצור, פשוט ההפצה
היא בבודדים: כל יום באותה שעה אוסף את האביר סוס עייף, שצבעו
הלבן אינו כשהיה, ונושא אותו בדרך קסומה, מסתורית וקשה עד
לתחנת אוטובוס. שם האביר לוקח את קו מס' 5 ויוצא אל העולם.

  לא רחוק מתחנת האוטובוס של בית החרושת ישנה ערוגה של צפייה
ואכזבה.

  כל בוקר כאשר הקיצה בערוגה של הצפייה והאכזבה היא ידעה
בבטחה כי זהו היום בו האביר יסתכל למטה לכיוון שלה ויבחין בה.
לכן היא דאגה לפרוח בדיוק בשעה הנכונה, זו היתה גם השעה של
הידיעה שהגיעה מייד אחרי - גם היום האביר לא יבחין בה.

  כל בוקר כאשר עבר ליד הערוגה של הצפייה והאכזבה הוא היה
עוצר את הסוס המרחק מה ממנה ויורד ממנו כדי להתקרב אליה ולהריח
אותה. אך זה היה גם אותו הרגע שפחדה פחד מוות שיקטוף אותה ולכן
הייתה נסגרת.

  מהבחינה הזו היא לא דאגה. הצפייה והאכזבה דישנו את הערוגה
היטב. היא יכלה להתקיים כך שנים.