עכשיו שהלב סופסוף מזרועותיך יצא.
הסיפור נסגר
             והשאיר רק לב שפעם בכה.

כשנפרדנו ידעתי שאני עדין אוהבת
ובמקום להילחם          מצאתי עצמי מוותרת.
לא ידעתי מה עושים שלא בטוחים באהבה
וכשאחר דפק בדלתי
           נתתי לו לתפוס את מקומך.
התמודדתי עם זה כמו שרבים לא היו מצליחים.
הכיתי ברגשותיי והמשכתי בחיים.
לכאורה זה נראה שמראשי לעולם לא תמחק,
אבל עם הזמן ליבי את  ש ב ר י ו   החליט לדבק.
ליבי לא הסכים יותר למציאות של שחור ובדידות.
אינו קיבל את העובדה שלחיי אין כבר משמעות.
עברתי את זה אבל בפנים עדין יש תחושה חזקה.
אולי של פספוס או של סתם בזבוז של אהבה.
כי לא בכל יום האהבה בדלתך דופקת,
שהיא באה לפעמים לעולם לא הולכת.
אבל כשהבנתי שהאהבה שלי בלתי אפשרית,
אהבה חד צדדית ואכזרית.
נתתי לרגשות                 לעזוב את גופי
נתתי לך לצאת        מליבי.