דרך הזמן לא ברורה.
השם שהוא מספר מצטרף לשיירה ארוכה.
אף יד להחזיק לאורך המפלה.
שום תאורה, זכרונות מעורפלים.

יצאתי מהחושך הסינטטי שדומה לתקופה.
האור שראיתי רק מחזיר אותי לכניסה.
תצרח ורק הד תוכל לשמוע.
אולי תנשום אם לא נחנקת מהאשמה.
ההוא שכבר לא רעב, אינו מבין מה היה ומתפלא.

תפסיקו להגיד שאם לא היית, אני לא יודע.
אני באמת לא יודע, אילו היתי יודע.
וגם אם ראיתי, וגם אם היתי.
אפילו יתכן ששמעתי.

התמונה שבשחור לבן נשארה שרופה.

המחשבה שמתעקשת להמלט לא מצליחה.
שוב פעם אני משקר ואומר שההסטוריה חזרה.
אולי איזה גרגיר של הבנה שיהפוך גם הוא לכדור מתכת מתגלגל.
מה יחזור?, אולי שלג מחוק.

הרעב ללינצ'ים מתחלף בסמלים.
העמדת פנים מעורערת.
פנים מול פנים עם מספרים, מנסה לעבד סיפור.
הנסיבות לא ידועות וגם הקרבה.
שלג מוחק את השרפה.
הקרקע למעלה, נשארת לבנה.