נץ אלימלך / מכתב לאלוהים מהמוות |
כמו הסנה הבוער,
אשר אותו אתה מפאר.
עצמך בושה,
כמו אישה אנוסה.
נמסמר אותך לצלב,
לאחר פריחת החצב.
ממלכתך האפלה,
כבר מזמן הפסיקה להרשים,
לא נשמע את קולות החרדים.
את החוטאים הענשת בחייהם,
עכשיו אתה תשלם.
בכיכר הם צועקים:
מהפכה!
הנה אני בא.
ועכשיו משתלם לצאת לרחובות,
שם כבר לא תשלוט.
הרס, אימה ופחד אני אטיל.
על מאמיניך העיוורים, שלא ראו לאן הם הולכים.
עכשיו תמות!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|