"טרררררררררר" צלצל השעון המעורר. פנחס התעורר במהירות, התלבש
אכל ארוחת בוקר ויצא לעבודה. פנחס הגיע למשרדו בחברת הביטוח,
תוך שהוא רץ ריצה קלילה על מנת שלא יאחר. כשהגיע בדק את הדואר
שלו, הדואר האלקטרוני שלו, דואר היונים שלו, ומכשיר המורס שהיה
קבוע מעל שולחנו. לאחר שהתעדכן בכל החדשות החדשות ע"י קריאת כל
עיתוני הבוקר, אתרי החדשות, האזנה לרדיו, גלישה בפלאפון וכיוצא
באלו. לפתע ראה שקיבל דואר אלקטרוני חדש מחברו דרור, כשפתח את
המכתב הבחין בקובץ המצורף אליו. כיוון שידע פנחס שחברו דרור
הוא חבר נאמן פתח את הקובץ בלא לבדוק וירוסים, מיותר לציין
שהקובץ היה נגוע, דבר שגרם למחשבו של פנחס לזהור באורות מוזרים
כאילו כל דיסקוטק האומן 17 קפץ לתוך מחשבו הפרטי והמסכן. פנחס
לא חשב פעמים והתקשר לדרור על מנת לגעור בו בצורה נימוסית תוך
נסיון לרצוח אותו.

פנחס הרים את שפורפרת הטלפון והצמידה לאזנו, אבל להפתעתו לא
שמע את צליל החיוג. פנחס ניתק והרים את השפורפרת שוב כדי לבדוק
אם יש בעיה, ושוב לא נשמע הצליל המיוחל. בלי להתבלבל שלף פנחס
את הסלולרי שלו וכאשר לחץ על מקש ה 0 נמס הפלאפון שלו ברעש
מבחיל. פנחס מיהר בבהלה לדלת בנסיון להגיע למזכירתו שתברר מה
הולך פה, אבל הדלת היתה נעולה! פנחס דפק על הדלת ברעש אבל לא
היתה תגובה מהצד השני. בלי ברירה פנחס ניסה לברוח דרך החלון,
אבל אז גילה שהחלון שלו הוא בכלל טפט שמודבק לקיר, פנחס הבין
שהוא תקוע ועליו לחכות שמישהו יברר איפה הוא, הוא ניסה שוב את
הטלפון וכשהצמיד את השפורפרת לאזנו... הוא נשאב דרך הטלפון
הישר למרכזיית בזק.

כשיצא מן החוט טלפון שהיה תלוי בתקרה הוא נפל הישר לכיסא שחור
שעשוי מעור. כשקם פנחס מהכיסא הוא הרגיש שפרצופו מלא בחומר רך
ודביק ומשום מה מתוק, הוא ניקה את פרצופו וראה את חברו דרור
מחייך מאוזן לאוזן תוך שהוא שר לו "היום יומולדת לסבתא יוכבת"
פנחס חשב לרגע ונזכר שבכלל אין לו יומולדת! אז מה לעזאזל רוצה
ממנו האדיוט הזה, לא מסםיק שהוא דפק לו את המחשב, הוא גם גורם
לו להפסיד יום עבודה!!!!

"דרור!!!!, מה אתה חושב שאתה עושה???????" שאג פנחס בקול רגיל
למדי.
"מה זה נראה לך? אני חוגג לך יומולדת" הסביר דרור.
"אבל אין לי יומולדת היום!!!!!!!!!" פנחס היה קרוב לבכי.
"נכון! חייך אתה ב.... מצלמה ניסתרת!!!!!" קרא דרור בהתרגשות.
"תגיד לי! אתה מטורף??????? מה מצלמה נסתרת?" התעצבן פנחס.
"תסתכל, הנה מצלמה ועד אחת ועוד אחת" הראה לו דרור את המצלמות
שהיו מוחבאות ברחבי מרכזיית בזק.
"טוב חלאס" פנחס קם על רגליו, עזב את החדר והלך הביתה.

זהו, מי אמר שלכל סיפור צריך להיות סוף מענין?