הולכות השעות ומתרוקנות
לעתים מתמזגות בריחות שיערך
מתכנסות אל עצמן
משתהות מתקלפות
אל כל השתיקות
המשונות

(אני מודד מרחקים בין חושך לאור)

רסיסי מחשבות
על צללים בקירות שאלות אסורות
געגוע עמום לתמונות נדירות
וצמצום מילותיי:
זר נרקיסים לבנים הייתי
בשבילך שיהיה
לך

(אני עוטף חלומותייך בשלוות מאהב קנאי)

כל הלילה הקפדתי למדוד נשימתך
בקצות אצבעותיי איני יכול להסדירה
וגם כשאיני מתעורר היטב
והשמש בחלון בכחול מעומעם
ורחש מכונות המלאכה שבחוץ
וכל סימני השאלה מעורפלים
מחודדים מעוקלים בשנתך
נטמעים ברוח גבך
המצליל את פניי -
אל תטעי בי אם
אינני אומר דבר

(זה קורה.
לפעמים אני יוצא מדעתי
או שאיני מצליח להבין
איך שתמיד מוכן הכל
מרחק נפילה)

אינך רואה -
על שברי חלומות נלחם בך
שירה. מתוך חלונות חשופים מבעד
פינות חדרים ארוכים מעל
ומתחת אובדן המילים
אני מודד נשימתך
איני יכול אצבעותיי אינן
שלי

(אבל זוכר היטב איך אמש
כשעינייך עצומות בתוך
עולם נסתר
ידי אוחזת היסוסים
בעור רגלייך החשוף
לחשתי לך
שאני)