אני חולה עכשיו ואין לי כוח לכולם
חוץ מלשכב על הגב ולהביט למעלה  
ולחשוב מחשבות ולצרוח מכאב.
בחלון מקומה 13 של הבית חולים רואים
אנשים כל כך יפים שמה למעטה, מחייכים והולכים
שחורים, לבנים, זכרים ונקבות.
שמנצלים כל דקה בחיים שלהם
כי הם יכולים,
אבל אני פה שוכבת וחושבת, למה אני ?
אני רוצה כל כך שזה יעבור, שתעבור לי המחלה הזאת
שאני יהיה כבר בריאה, שאני יוכל ללכת לבת-הספר
ולראות את השמים הכחולים, לראות פרחים צבעונים
ולנשום אוויר צח.
אבל אני לא מסוגלת לזה פשוט לא מסוגלת יותר
אני רוצה שהכל יסתיים וזהו . לא אכפת לי איך,
פשוט אין לי כוח להחזיק  את עצמי
למרות "שאומרים " לי שזהו יעבור בסוף, מאיפה
הם מבינים הם אפילו לא יודעים איך זה ואני גם  
לא רוצה שידעו (חס וחלילה) !
נראה לי שאני עוד דקה אפול למעטה, לרצפה הקרה
של המקום המזדיין אזה, יש פה עוד מאות מסכנים כמוני
שסובלים ולאף אחד ואחת לא אכפת עם אני ימות,
אבל זאת רק הרגשה, הרגשה אמיתית שבאה מהלב .

אם אתה שומע אותי תעזור לי ... בבקשה...
אם אתה קיים ואני יודעת שכן, אתה תעזור, נכון ? (בבכי)
אני רוצה להמשיך לחיות כי יש לי עוד עולם גדול לראות
ואני צעירה בשביל לעלות למעלה  ...
תעזור לי לסיים את המחלה הזאת,
את מחלת הסרטן  !

 
                                                           
 10.2.03
                                                           
   אלון הראל