רצית לעוף, להתקדם לאושר שחיכה לך בזרועות פתוחות,
רק לחבק לך, לנשק את צווארך.
רצית כל כך. צעדת חרישית לעברו ולעבר הזמן והוא נשבר
חמק מבין זרועותיך וחיפש כנף אחרת להתנחם בה.
בהית בו כמו ילד קטן שלא מבין איך היה הכל ונעלם
בין רגע ועכשיו הוא לבד וגם את - וחסר לכם הכל
חסר אתם בעולם שלך.
וזה כמעט שבוע, שאת משחקת בנירות החג שבפעם החמישית בחייך
לא עושה לך כלום.
בוכה מסינדרלות ושירים שלא שמעת עליהם אף פעם.
ובחוץ הרוחות נושבות במהירות שגדולה יותר מהזמן שלך פה.
ויש תנור חימום בחדר ויש סיגריות ויש שתיה
ולמה את בוכה?
מאלצת עצמך להסגר בפני העולם, שמא את שוב מפחדת להפגע?!
והלב נסדק לו הנשמה נקרעה וצבעת את השיער בשחור אדום
הם אומרים שאת כל כך יפה...
את לא חשה ביופי הזה, רק ברוח שרוקמת לך כנפיים בהירות
ואת כל כך רוצה לעצום את העינים , להפוך לחלק ולהסחף עמה...