מאיה לירי / קינתי |
אחרי הכל מה ישתנה?
מכמיהת בדד אכחד
מפאת שיגעון
ביומי האחרון
אשא קדיש לזיכרי:
"טרם עת לכתי..."
ואת, תספידי לכתי?
בטח תשקרי:
"קורצה מן המשובח...
צלם אלוקים
אותך לא אשכח"
ואני בקברי אשקוט!
ואת במשכבך תתהפכי?
הלא תדעי-
כי בתכריכי אעטוף סוד
והוא ירדפך
מבטן אדמה חנוקה
דממת קינה
תבקע מגרונך
קול כאב מפלח
אליי יביאך.
ואת קדושתך אהלל
אט אט כי לא תרגישי
מתהום משכבי
אספידך אהובה:
"הוי יציר נשגב
אחות יקרה
בין כסילים השארתיך
התסלחי לי בלכתי?
כשם שסלחת בבואי
מסרוב שפתיים גוועתי
אך עלייך רחמיי-
מתהלכת בן אווילים
השוחרים לפתחך
שארבו לחיי
שצמאים למותך!"
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|