ההשתקפות שלי זזה יותר מהר ממני.
אני רואה אותה בזוית העין רצה,
מתאבדת על פינות הבתים והחלונות.
ואף אחד לא מצליח לראות...
ההשתקפות שלי מתפזרת למליוני חלקיקים,
משפריצה דם לכל הכיוונים, נגמרת, הולכת לאיבוד
ואני אוספת את השברים ומדביקה
ושוב היא מאבדת את עצמה.

ההשתקפות שלי מטושטשת
היא מפחידה אנשים, עושה להם פרצופים
ואחר כך מאשימה
אותי.
פרצופיהם מולי מבועתים-
מה את עושה, ילדה? ככה את
לא יפה...

ואני לא יודעת מה הייתי עושה אם היא לא היתה שם
להרחיק את כולם,
אם לא היה שם
משהו לאסוף אחרי שהתפורר
ולהדביק בחזרה...
ההשתקפות שלי מפחידה.