דרך לא דרך, השביל משובש
צולל בין ניקבות ותלמים
פולש עם מגף, על שעל נושן
ששכח מהו צל מזה עידנים.

קוטף אבנים עם צעד לאה
מטיס איבכות חול מדודות
מריץ את עצמי תחת שמש אומן
שומה מציירת על עורי החיוור

וזה בוער, בוער
בוער בי היצר
לבדוק מה נמצא
מאחורי האימה
שבלב
זה שורף
מדרבן אותי הלאה
מה אמצא, כשאדע
לא אפחד עוד
מהלא נודע

בשמיים שחורים, אפרכסת לוטשת
עין מזויינת מחפשת גורמים
בשמיים, של סגול עמוק מאד
תידון השלווה רק עין עצומה

טלסקופ אנונימי, כי אם אין אני מי לי
מטייל על שבילים של תוויות
עלומות הן הקרניים הקוסמיות
שעדשה אחת קולטת ודומעת

וזה שורף, שורף
שורף בי היצר
מעודד שאמצא
מאחורי האימה
שבלב
הוא בוער
מדרבן אותי הלאה
מה אמצא, כשאדע
לא אפחד עוד
מהלא נודע

במיטה רחוקה, מבית וחדר
עמל ויגע, בחיקה של אחרת
דמעה שטוחה ניגרת, אבל זה לא ממני
עכשיו לופת אני מחוזות אסורים

מתהפכים וחוזרים, מסתירים ומגלים
עולים ויורדים ועולים ונעים
מתנפץ על הכר אבל זה נגמר עכשיו,
בגדים ושלום ולא אראך שוב

כי זה בוער, לוהט
שורף בי היצר
לגלות מה נמצא
מאחורי האימה
שבלב
שדואב
מדרבן אותי הלאה
את שאמצא, כשאדע
לא אפחד עוד
מהלא נודע