New Stage - Go To Main Page

אליסון כהן
/
בין יאוש לתקווה

היא ישבה לבד על החוף, מבטה הכבוי נעוץ בגלים הלוחכים את החול
, נשברים ושבים בקצף אל הים, צרה בחול עוגות וארמונות מחול,
רגע מתנוססים הם לתפארה ובמישניהו, נמוגים במי הים. פניה
עצובות, ובעיניה דימעה, שיערה השחור והארוך המתבדר ברוח, כמו
לוטף את גבה לנחמה. קודרים השמיים, מכוסים עננים, מסתירים
חליפות את הכוכבים הזורחים בעייפות מה. תרה בעיניה את החוף,
כמו מחפשת דבר מה.
הכוכבים בשמיים כבים אט אט, דוהים ונמוגים בהדרגה, השמיים
נצבעים בגווני השחור- אפור.
מעבר להרים, מקום בו מתאחדים השמיים והארץ, צועדת מרחפת לה
דמות מרהיבה, לבושה צהוב ולבן,שמלתה הזוהרת מתבדרת קלות ברוח,
פניה היפות זורחות, ובת שחוק על פניה. מרחפת וקרבה אט אט
לילדה, מעירה את הנמים בדרכה. עייפה קמעה, מלחמה קשה ניהלה שם
בשמיים עם דורשי רעתה, הם ניסו לעצור ולכלוא אותה, אך היא לא
אבתה, משימתה חשובה מכדי להיכנע.
נושאת הילדה את פניה אל האופק, שם, רחוק, רואה היא אותה, זוהרת
ביופי, אור וטוב. " למה כה התמהמהת?" שואלת הילדה בכאב.
"מצטערת יקירה, רק עתה הצלחתי להחלץ מהרוע, היאוש הבדידות
והכאב אשר ניסו לכלוא אותי, לבל אצליח לצאת". השמיים נצבעים אט
אט אפור בהיר מקושט בזהוב, היא אט אט מתקרבת אל הילדה, מפיצה
חום ואהבה, לוטפת רכות את פניה, מוחה את הדמעות מעיניה, נספגת
בה אט אט, ואומרת "שלום ילדה, אני התקווה, לעולם לא אעזוב
אותך".
השמיים מתבהרים, הים רוגע וגליו הקטנים מתנפצים קלות אל החוף
לספר על חברות מופלאה אשר כאן צמחה, חברות בין ילדה לתקווה.
שמש כתומה מחייכת ממעל מפיצה חום נעים ומעירה את העולם ליום
חדש של תקווה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 1/3/03 2:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליסון כהן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה