אתה מטורף אתה פשוט מטורף, צועק עלי יוני, ואפילו לא ידעתי
שהוא בבית שלי...
הוא מחזיק את היומן שלי וצועק עלי שאני מנייק מטומטם שצריך
לסרס אותי ושהעולם נראה כמו שהוא נראה בגלל אנשים כמוני. ואני
מדליק סיגרייה דוחף לו לפה וצועק בחזרה: "מה הבעיה ש'ך?"
"זה" הוא צורח בחזרה ומראה לי יומן. "תקשיב לזה:
22 בספטמבר, היום היא יצאה מהבית באיחור של 20 דקות אני בטוח
שראיתי אותה מקללת שכהיא נכנסה לאוטו, היא ניסתה לקצר דרך
הכביש המהיר שהיא בדרך כלל לא נוסעת דרכו...
וזה ממשיך!!" הוא צורח,

"24 לספטמבר, היא פשוט מושלמת, השער, הפנים הכל בה מושלם ויש
לה את הגוף הכי יפה בעולם, היום היא רקדה באיזה מועדון, עם
איזה בחור אחד והם רקדו ממש צמוד, אבל אף פעם לא ראיתי אותם
ביחד, אבל הדרך שבה היא הזיזה את הגוף פשוט שיגעה אותי, הזעתי
כמו מטורף."

יוני עומד מולי וצורח שאני בן זונה מחליא והשכנה מלמעלה צורחת
שנהיה בשקט.
ואני יושב על הספה ושואל אותו בבקול הכי רגוע שלי: "אז מה?"
הוא מעביר כמה דפים ומקריא מאמצע פסקה:

"החלטתי לעשות את זה, אני חושב על זה כבר כמה ימים אבל אני
מפחד, זה לא חשוב אני מרגיע את עצמי, כבר קניתי כובע גרב שיושב
על כל הפרצוף ועשיתי בו חורים, לעיניים ולפה, אני מוכן."

יוני אדום לגמרי מתנשף והעיינים שלו כמעט יוצאות החוצה מסתכל
עלי, ואני פשוט חייב לעשות  לו את זה, "נו תמשיך..."  ומחייך
חיוך קטן
הוא מדלג קדימה יותר מידי דפים ומדפדף אחורה כמה...

"זהו השמים כחולים והעננים לבנים ואני מרגיש נהדר, אני צוחק
מטייל בפארק כמו כולם ואף אחד לא יכול לנחש מה עשיתי, כולם
בטוחים שאני עוד אחד מהם."
עכשיו אני נותן לו מבט שאומר שהוא מטורף והוא מתחיל להשתולל
"אל תסתכל עלי ככה! אתה רוצה עוד?

13 באוקטובר, הסכין והכובע שקניתי מונחות בשידה שליד המיטה
מחכות לי, והאלילה המדהימה שלי עדיין משגעת אותי בכוונה
ומתחילה עם אחרים, איך היא לא רואה אותי עומד בפינה ומחכה רק
לה?, היא לא רואה שאנחנו נהיה מושלמים ביחד?
אני מוכן לעשות בשבילה הכל, היא הכל, כמה סבלנות צריך?.

14 בנובמבר, היום בלילה ניגשתי אליה במועדון שאלתי  אותה אם
היא רוצה לרקוד. היא צחקה עליי, אמרה שאין לי סיכוי איתה,
הסתובבה וברחה, אני מרגיש שבור בחיים לא הרגשתי ככה אין לי
יותר מה להגיד מה לומר מה להרגיש חוץ מכאב אני מחזיק את הסכין
ביד שמאל והעט בימין, הכלבה האנוכית הזאת איך היא לא ראתה? אני
אחתוך, והיא תקרא בעיתון ותראה בטלוויזיה ולא תוכל לברוח
מהמחשבה שזה הכל באשמתה ואז נראה איך היא תרגיש.
אני מקווה שזה יכאב לה.
לקוות...
אולי  אני לא צריך לקוות שיכאב לה"

15 בנובמבר, השעה 2:50 בלילה. אני אצא עוד חמש דקות הכל מוכן
ואני יודע מה צריך לעשות, אני יודע ש ב4 היא תחזור תיכנס
למקלחת, תסתובב קצת בדירה עם המגבת ואז תלך להתלבש, היא תפתח
את הארון ואז.
השעה 6 וחצי בערך, זה הלך בדיוק מושלם, היא לא הייתה מוכנה
במילימטר, הכל הלך כמו שצריך הכנסתי לה מכה בדיוק במצח היא
התעלפה, לקחתי אותה באוטו לבית הקברות ושם הערתי אותה, לא שמעו
אותה צורחת"

18 בנובמבר, אני לא יודע אולי עשיתי משהו לא כמו שצריך? אני
מרגיש מעיין חרטה, מעניין אם מצאו אותה, או שאולי היא שוכבת
עדיין בבית קברות בקור רועדת, ובוכה? אולי קרה לה משהו.,לא לא
איכפת לי היא פגעה בי הכלבה המסוממת הזאת, היא לא רצתה אותי,
היא הכאיבה לי.   הכאבתי לה גם. מזל שהיה לי פלייר באוטו, איך
היא צרחה, לא ידעתי שאפשר בכלל לצרוח ככה...
אבל מה אם היא מתה?, שוכבת שם נפוחה עם עין אחת סגולה ושפה
מדממת?"

19 בנובמבר, היום נסעתי לבית שלה. בחוץ עמדה המכונית של החברה
הכי טובה שלה, יכלתי לראות את האור בדירה שלה, אחרי בערך שעה
עצרה עוד מכונית  והיו בה 3 מהחברים שלה, הם צחקו והיו להם ביד
בירות... ככה זה עם הזונה הזאת לא איכפת לה בכלל, חזרתי
הבייתה אני אחכה קצת שהחברים ילכו ואז אני אחזור.
השעה 5:20, אני יוצא."

20 בנובמבר, איך לא ניחשתי שהיא לא ישנה לבד בדירה? שהחברה שלה
נשארה לישון איתה? אבל זה בסדר הפתעתי את שניהן, התחלתי עם
החברה שלה, שישנה על הספה, שיכורה לגמרי, בעטתי לה בראש עוד
ועוד, עד שהייתי בטוח שהיא לא תתעורר.
אח"כ תפסתי אותה קשרתי אותה והבהרתי לה שאם היא לא תשתוק אני
חותך לה את הצאוור, לה ולחברה שלה, היא בכתה בלי קול, חסמתי לה
את הפה והכנסתי אותה לתא המטען"

22 בנובמבר, נמאסים עלי היבבות שלה מהמרתף בכל פעם אני יורד
להביא לה אוכל, זה הפך להיות מעיין טקס טיפשי שלה, אני  מתקרב
והיא בוכה  ואז אני מאכיל אותה והיא נרגעת, אני יודע איך לטפל
בה... היא בסך הכל כמו גור חולה..."

28 בנובמבר, היום היא ניסתה לברוח, ניסתה לבעוט בי ולרוץ אבל
אני ידעתי שזה יבוא והייתי מוכן, הפעם היא לא צרחה אפילו,
כנראה  שגם כלבות זקנות לומדות אחרי הכל"

13 בדצבר, השגרה הפכה לייאוש היא רק מעצבנת אותי היא גם הפכה
ללבנה לגמרי מאז שהכנסתי אותה למרתף היא כבר לא כל כך יפה,
מזכירה לי אחד מהכלבים האלה שזרוקים ברחוב, אלה שצער בעלי חיים
תופס ומרדים.
ואולי אני צריך  להרדים אותה."

15 בדצמבר, זהו השמים כחולים והעננים לבנים ואני מרגיש נהדר,
אני צוחק מטייל בפארק כמו כולם ואף אחד לא יכול לנחש מה עשיתי,
כולם בטוחים שאני עוד אחד מהם."
יוני  מניח את היומן ומסתכל עלי, אני רואה שהוא מחזיק משהו
מאחורי הגב, ואני מחייך אילו, ושואל "יוני מה אני עושה?"
"אתה סופר" הוא עונה, אני נותן לו  כמה שניות להבין את הרמז
וכשהוא מבין הוא מצחקק קצת, ונהפך לבחור ממש אדום.
אני  מחייך ושאול אותו: "נו הבנת?"  והוא מרגיש טיפה מוזר,
ומלמל משהו בקשר להצטערות שהוא חיטט לי בדברים ושהיומן היה
פתוח ושהוא לא התכוון...

אני נותן לו להמשיך עוד קצת ואז בסוף אני מרגיע אותו, ושולח
אותו הביתה עם בירה והרגשה טובה...


מעניין, כמה כדורי שינה צריך להכניס לבירה, כדי שמי שיישתה
אותה ירדם על ההגה? מי יודע וליוני יש נסיעה ארוכה...
אולי כדי שאת היומן שלי אני אשים במקום אחר...