עכשיו כבר אביב בארצנו
השרב הגדול מופיע לו, פה ושם
ממש כמו גיא שלי, של החורף
שלמרות שהחורף חלף, גיא לא נעלם
ובאמת שאני מנסה לעשות כאילו
ולעצום את העיניים חזק חזק
אני משתדלת לצאת מהבית מעט, אפילו
ולהגדיל ביני לבין גיא את המרחק

(מאחורי הגב אני מחזיקה אצבעות
שגיא יעבור כאן בדיוק עכשיו
אני לוחשת בבקשה בעיניים עצומות
מתחננת אל הכוכב)
מרחוק אני מזהה את גיא
את הגובה שלו והחולצה הכחולה
פשוט אי אפשר לא לראות
ואני משננת לעצמי שמספיק כבר ודי
אני כבר לא יכולה להמשיך לשבת כאן ולחכות

אז כשיו, כשהאביב הגיע במלוא פריחתו
מהדהד בי וורוד ושמש חמימה
אני נושקת לגיא שלי, של החורף
בפעם הבהחלט אחרונה
ואפילו שאני יודעת שהאביב הגיע
(אני מרגישה אותו בכל פעם שאני מנסה לשאוף)
אני מתנחמת בכך שבצד השני יש חורף
האביב הוא רק זמני והחורף יגיע
בסוף