כל הזמן הזה הדחקתי
שמרתי הכל בפנים
אף פעם לא חשבתי שזה יתפוצץ
לעולם לא חשבתי, שיגיע היום שאני ירגיש כ"כ נורא
כ"כ קטנה
אני אוהבת אותך
אבל אתה פוגע בי
אני רוצה לעזור לך
אבל אתה מרחיק אותי
כל פעם שאני מתקרבת- אתה בורח
כל מילה שאני מוציאה מילה- אתה צורח
אני מרגישה מיותרת.
מבפנים אני יודעת שאתה לא מתכוון
ואני רוצה שתחבק אותי ותגיד לי שאתה אוהב אותי
ואני רוצה שתתן לי נשיקה על הלחי- ותגיד לי שהכל יהיה בסדר.
אני רוצה שתתנצל על היחס שלך- למרות שזאת לא אשמך
אני רוצה שהכל יסתדר
אני רוצה שהכל יחזור להיות כמו שהיה.
אני רוצה ורוצה ורוצה...
אבל אני יודעת שכלום לא יקרה
אני יודעת שהמצב לא ישתנה
אומרים לי שמפה יכול להיות רק טוב
אבל הם טועים.. הם טועים כמו שהם באים והולכים..
כמה שינסו להבין, אף אחד לא מבין.
אני יודעת שמפה הכל יהיה יותר שחור, יותר אפור..
אני רוצה ומנסה להיות אופטימית
ואני מכריחה את עצמי לחשוב שיהיה טוב...
למרות שאני יודעת שלא.
אבל עד עכשיו התנהגתי ככה
ומה קרה??? ניפגעתי...
אבל אולי אם אני יצפה לגרוע מכל,
כשהוא יגיע אני לא אפגע.
אני שונאת את ההרגשה המצמררת הזאת
כל פעם שאני רואה כמה חסר אונים אתה
כמה אתה מרגיש מתוסכל...
אבל כנראה שאין לי ברירה,
אני צריכה להתמודד עם המציאות למרות שהיא לפעמים קצת כואבת
קורה לי שאני רוצה לעצום את העיניים
ואז לפקוח אותן ולגלות שהכל היה חלום,
לגלות שהסיוט שלי כבר נגמר...
ואז אתה תחבק אותי ותנשק אותי ותבקש סליחה..
ותגיד לי: "מתוקה שלי, חלמת חלום רע..."