כשאמות, אל תספידו אותי.
אתם רק תיסרו את נשמתי.
אל תגידו שהייתי ילד טוב ותלמיד נהדר,
זה לא נכון, וטוב שזה נגמר.
אל תגידו היה איש נחמד, חבר נאמן,
כי אני לא כזה כבר ממזמן.
אל תגידו שהייתי חייל מצטיין,
את אף אחד היום זה לא מעניין.
אל תספידו אותי, אני אשאר פגוע,
זהו ההכר הלאומי של עולמנו הצבוע.
בסה"כ עשיתי את מה שממני מבקשים,
ועל זה שילמתי במחיר של החיים.
אל תיבכו לי על הקבר, אני אטבע בדמעות,
חבל על הזמן, יש המשך לחדשות.
אל תשימו לי פרחים,
כי בסוף כמו החברים, גם הם נובלים.
אל תעשו לי אזכרה, כי אף אחד כבר לא יבוא,
אני כמו משה, רואה את העתיד מהר נבו.
בסוף, גם הוא מת, לא נזכר בהגדה כאמור,
אבל תראו אותו, הוא אפילו לא קבור!
אז, כשאמות, אל תספידו אותי,
כשאמות. |