ניק לווין / ביער אפל |
מהשקט במעיל השחור,
הוא קר, כמו שלג וכפור,
השחור הזה, השחור.
עומדת ביער לבד
רקיעות מגפיו,
הן קרובות עכשיו,
דם רחמי כבר זב,
הוא כאן עכשיו.
שוכבת ביער לבד
בעיני אינו מסתכל,
כשנכנס אלי, וקוטל,
ועורב נפשי מתעופף,
אל מקום פחות אפל.
מתה ביער לבד
אני מתה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|