[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטע סופר
/
אפשר לישון

פשפשתי במקפיא המלא במוצרי מזון שמזמן פג תוקפם. שלפתי מתוכו
את הגלידה אל המטבח החשוך. בכף גדולה חילקתי את הגלידה לשתי
קערות
צמרמורת רגעית תקפה אותי.
גיא כרך את ידיו סביב מותניי ונשק לצווארי. חייכתי בביישנות
וקרבתי את לחי ללחיו. זיפיו שפשפו את פניי בעדינות.
הסתובבתי אליו באיטיות והנחתי את שתי ידי מסביב לצווארו.
הוא הביט בעיני וחייך בסיפוק.
"מרוצה ממה שאתה רואה?" שאלתי אותו בראשי, וידעתי מה תשובתו.
הוא עצם את עיניו בהנאה.
עצמתי את עיניי.

כשפקחתי אותן, הוא נעלם.
רק גרגרי האבק המרחפים באוויר נגלו אלי דרך קרן השמש היחידה,
אשר חדרה למטבח.

הבטתי בשלוליות הצהובות בקערות הגלידה.
הנחתי אותן לחכות לי בכיור יחד עם שאר הכלים.


שכבתי במיטתי על צדי. חיכיתי לתום הזריחה.
אצבעותיו העדינות של גיא ליטפו אותי לאורך מותני.
הוא הניח את ידו על בטני ונרדם לידי.
הסתובבתי לכיוונו.
הוא נעלם.

התרוממתי לרגע במהירות, חשתי מסוחררת.
הבדידות בדירתי מוחשית יותר בשעות קטנות אלו.
הבטתי סביב למיטתי הגדולה והריקה למדי.

עבר זמן רב מאז שאכלתי באמת.

זמן רב מדי.

חזרתי והנחתי את ראשי על הכר.
בכיתי. השתדלתי לבכות לאט, לתת לכל דמעה להיווצר ולצנוח, אספתי
את כולן לתוך צנצנת זכוכית, אשר הייתה מונחת ליד מיטתי. השם "
ג י א " התנוסס על מכסה הצנצנת.
הבטתי בצנצנת, שכבר כמעט ולא נותר בה מקום נוסף.

ניגשתי למחברתי.
הדפים חייכו אלי באושר.
שוטטתי עם אצבעותיי בין שביליי המילים והשורות.
על כל דמעה, שמצאה בעבר ביטוי על לחיי, כתבתי שורה חדשה.

ושוב מצאתי את דרכי אל הדמעה האחרונה.
היא הייתה קטנה, קצרה, צפופה כקוביות קרח קטנה.
גיא עמד לידי וליטף את עורפי.
חשתי את שפתיו נושקות לכתפיי.

ופתאום היה לי קר.

הבטתי במחברת, הבטתי במילים המרוחות.
הבטתי בגיא, ההוא שבין המילים. ובגיא, ההוא שלידי.

הדמעה צנחה אל תוך הצנצנת, ויצרה בה אדוות גדולות וזועמות.
צורה מוזרה הייתה להן. צורה, שלא אהבתי. הרמתי את העת מהשולחן,
כאילו גדל משקלו פי שבעה.

"אני מצטערת" לחשתי אל גיא, בעודי מלטפת את ראשו השקוף למחצה.
גיא חיך חיוך עצוב ומבין.

שרטטתי שתי מילים אחרונות במחברת.

דמעות חדשות מצאו דרכן מעיני אל לחיי, אל שפתיי.  'נפתח צנצנת
חדשה' חשבתי.
סגרתי את המחברת וחזרתי למיטה הריקה,
אפשר לישון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה עם החצי
השני?






הכינה נחמה מוחה
על הביטוי: צרת
רבים חצי נחמה


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/9/03 8:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע סופר

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה