"מה אתה אוהב בי?"

היא מתרוממת מעט מהכר, ומביטה אליו. הוא מסתובב אליה, מחייך
חיוך גדול ומוכר, מתרומם מעט, ורוכן לנשקה על שפתיה.
"הכל אני אוהב בך!" הוא כמעט צועק. היא מרימה את עפעפיה ומגלה
לו עיניים עגולות, שואלות.
"את השפתיים שלך, אני אוהב." הוא אומר ומדביק עליהן נשיקה
נוספת. "את הגוף המושלם שלך" הוא שולח ידו אל בטנה התחתונה
מתחת לשמיכת הפוך. "את הצוואר שלך," הוא מנשק ברכות את צווארה.
"את הפנים שלך." הוא מביט בעיניה. "את השכל שלך." שפתיו
מתקרבות למצחה, אך היא מתחמקת. הוא מביט בה בעין אחת מופתעת,
ובעין שניה יודעת. כאילו הינה סרט, שצפה בו עשרות פעמים, אך
עדיין סקרן לדעת את סופו. היא מביטה למרכז החדר, לוקחת נשימה
עמוקה ועוצמת את עיניה באיטיות. כשפקחה אותן, אישוניה היו
מכוונים אליו.
"אתה באמת אוהב את השכל שלי?" הוא בולע את רוקו, ונראה כאילו
כדורסל עושה דרכו דרך הושט. שתי עיניו כעת עייפות. אישוניו
מתגלגלים כלפי מעלה, והוא נשכב בכבדות על הכר. "לא, כשאת ככה."
הוא אומר.
"אז מה אתה עושה איתי?" הוא שואלת בקול רועד, ובעיניים לחות.
הוא מתרומם שוב ממשכבו, ופונה אליה. "אני אוהב אותך." הוא מלטף
את צווארה עם גו כף ידו. "אני אוהב להיות אתך."
היא מביטה בו לשנייה ארוכה, ומסובבת את ראשה ממנו. "אתה אוהב
לזיין אותי" היא לוחשת, ומושכת באפה. "די עם השטויות שלך!" הוא
צועק. "את חייבת להיפטר מהמחשבות הללו! את מתנהגת בטירוף
מוחלט!"
היא מסתובבת אליו בחזרה. "טירוף?!" היא מרימה את קולה, ומוחה
את דמעותיה באגרסיביות. "אתה רוצה שאני אגיד לך מה זה טירוף?
טירוף, זה שאני כמעט ולא רואה אותך מחוץ למיטה! זה טירוף!"
שוב עיניו בוגדות זו בזו, האחת כועסת, והשניה מבינה.
"אז מה את רוצה?" הוא שואל. "רוצה שנלך לסרט? מסעדה? מסיבה?
מה? רק תגידי, אני לוקח אותך לשם."
היא נשכבת שוב על המיטה. "לא חשוב."
"אז מה את רוצה ממני?!"
"כלום!"
"אז למה את מתעצבנת?"
"סתם... זה... סליחה..."
"נו... רק תגידי, עד חצי המלכות בשבילך."
שתיקה. חצי חיוך.
"לא חשוב."
הוא מביט בה מעט, ולאחר זמן מה חוזר גם הוא להניח את ראשו. הוא
מביט לתקרה ומהרהר, לא בהכרח על 'אהובתו', ששוכבת לידו ובוכה
חרישית.
הוא שולח את ידו אל בטנה התחתונה, ומביט בפניה. בעיניה עוד
גוון אדמדם, אך היא שותקת. הוא מלטף אותה בעדינות, מתקדם
באיטיות עם ידו כלפי מעלה, עד שמגיע לאזור שדייה. הוא אוחז
באחד, מרפה ומלטף. היא שותקת. הוא מתרומם מעט ממשכבו, ונושק
ללחייה. היא מגלגלת את עיניה לכיוונו ושותקת. "את יפה" הוא
אומר לה. היא לא מתאפקת ושוברת את שתיקתה. "אלמלא היופי, לא
היית איתי בכלל, נכון?" הוא משתיק אותה בנשיקה ארוכה. "די עם
הפרנויה שלך." הוא לוחש בחיוך, ונשכב מעליה.


היא היום מרותקת לכיסא הגלגלים, שהפך עם הזמן לחברה הטוב
ביותר, חברה היחיד.  
הוא עזב אותה שבוע וחצי לאחר התאונה, כאשר גילה שכל פלג גופה
התחתון משותק לחלוטין. כשתירץ את נטישתו אותה ב-"קשה לי
להתמודד עם המצב שלך", היא פרצה עליו בצעקות. "את השכל שלי אתה
אוהב, נכון?! פרנויה, אתה אומר לי... ואני מטורפת.. לך, לך
ותמצוץ לטירוף שלי, יא מנייק... תמיד ידעתי... שקרן... " היא
סובבה את הגלגלים והתגלגלה משם. "ולמרות הכל, אני באמת אהבתי
אותך." היא לחשה מרחוק.
בכל יום היא אוחזת בבקבוק האצטון, אשר מצוי מתחת לכיור במטבח,
היא מקרבת אותו אל פיה, ושואפת מעט אדים. התקווה לשינוי,
נוטשת.

גם הוא בודד למדי. בכל יום מיטתו רואה בחורה אחרת. עכשיו הוא
כבר לא משקר להן, והוא מצליח להבריח אותן ממנו כמו ממגיפה. הוא
לא מצליח לאהוב אותן, הוא לא מפסיק לחשוב על ההיא, שמאז שעזב
אותה, הוא חושב עליה יותר, היום הוא יודע, שלעצמו הוא שיקר,
ושהוא באמת אהב אותה.

הוא פשוט לא יודע... למה.