הוא עמד על הדוכן, בתוך תא אטום מזכוכית. הוא הרגיש די חנוק,
והפתח היחיד שהיה יכול לנשום דרכו היה פתח קטן, בקוטר אפונה.
היו הרבה דיבורים וזה היה די מטריד. איך לא? 6 מליון יהודים
חנוקי גאזים מילמלו בהתרגשות.
הוא לא בדיוק קלט מה קורה אבל מה שבטוח שהיה די מעיק שכולם
מסתכלים עליו. איך לא? 6 מליון אדומי עיניים החדירו מבטם לתוך
נשמתו.
כל מיני אנשים עלו על דוכן העדות- דיברו, צעקו וגם בכו ומייד
בסוף דבריהם היו מצביעים עליו ביד רועדת. הוא הרגיש די חייתי,
כמו איזה קוף בכלוב. איך לא? 6 מליון אצבעות נוטפות דם הטיחו
בו אשמת רצח.
בתום התהליכים השופטים התחילו לדון ביניהם. אחרי המון זמן, זה
היה נראה כמו 4-5 שנים, אחד השופטים קם והכריז בקול חנוק את
גזר-הדין. צעקות. צעקות. הוא הבין. הוא יצא די במזל, חף מפשע.
איך לא? 6 מליון גוויות לא יכולות לדבר.
אז הוא קם. אלמוני קירח, אדום, צלקות מכערות את פרצופו. הוא
הניף את האקדח אל מול התא ופלט ירייה בודדת. זה מדהים עד כמה
שגודלם של אפונה וכדור אקדח דומים. האמת, זה היה די במזל
שהכדור נקב בדיוק את אמצע מצחו. בעצם, איך לא? 6 מליון נוקמי
האנושות כיוונו ולחצו על ההדק.