עכשיו ישן לו גבר במיטה שלי, לכאורה דבר של מה בכך ועדיין
הנוכחות הזו שלו במיטה שלי, בינות הסדינים החדשים שהצעתי אמש,
מחלחלת ונוגעת בפינות הלא מלוטשות שבי.
כאן, ולא שם  במיטה לצידו, אני מנסה למצוא דרך לגשר על הפער
הזה שבין השינה הבלתי מופרעת שלו בחדר האחד ובין הנוכחות שלי
במצב עירני, נקלדת מילים בחדר האחר.

מעוקצצת עצבי חישה בנקודת המפגש שבין מחשבה לקצות אצבעותי, אני
רואה שהשמיים עדיין מוקדמים ושהחושך כבר התנקז לאיטו למצב של
השהייה זמנית.  אני שבה לגשש את דרכי חזרה למיטה, גולשת בינות
סדיני הכותנה המצרית אשר ריחם הסתור והמיוזע ממגע בי מחדש את
הלילה.
הוא מתעורר מנומנם ומזהיר אותי שלא להתחיל איתו שוב פעם ושואל
כבדרך אגב, אם סיימתי כבר לנהל את המלחמות הקטנות שלי.  אני
מחייכת ומשיבה לו שטרם ושבכלל מלחמות קטנות גורמות לי להיות
מאושרת ואז אני שבה לחדר העבודה שלי, לאחר שפטרתי אותו לקצת
מההתחלה שלא התחלתי ויודעת שהשארתי את הסוף במצב של השעייה
זמנית בדיוק כמו החושך המנוקז.

זו אינה אהבה, הוא שם כי אני צריכה שיהיה שם והצורך הזה גרם לי
ללחוש אותו באחד מלילות הדממה שלי. הוא נוצר בלחישה שקטה, ויש
מי שיאמרו שזה לא היה יותר מצירוף מקרים שכזה, אבל אני בטוחה
שזו היתה הלחישה שלי שהביאה אותו אלי.
כשלחשתי אותו, ואפילו שלחשתי אותו בשקט, הרגשתי היטב כיצד
גרוני ניחר בלחישה היבשה. אפשר שזו היתה הבדידות החלקית שלי,
או אפילו הנוכחות שלי שהלכה והתמעטה לה (ושאני חושדת בה על
שעודנה הולכת ומתמעטת)  אשר גרמו לי ללחוש ואולם גם אם איני
בטוחה באשר לסיבה האמיתית - לחשתי אותו כמות שהוא, מתוך הבטן,
בקול גרוני ומצורד.

אחרי שגמרתי ללחוש אותו והוא היה, נחרדתי ממעשה הלחישה, ידעתי
שגברים שנוצרים בלחישות מצורדות לילה, אינם אלא בחינת ספיחי
דמיון ותעתוע . כיוון שכך, בחרדה שלא היה בה דבר מן הקדושה,
ניסיתי ללחוש אותו למצב לא קיומי.  לריבוע חרדתי (שאינה אלא
מכפלת החרדה בחרדה ועל אף שהריבוע הוא זכרי החרדות הן תמיד
בלשון נקבה) הסתבר לי עד מהרה כי לחשים מסוג הלחש שלי, הם בלתי
רוורסבילים ומזמן שגבר כמות זה שלחשתי, נלחש, אין כל דרך לשוב
וללחוש אותו בחזרה למצב מהופך.

איני צריכה להטרד בשל נוכחות של גבר במיטה שלי, אלא שנוכחותו
של גבר שנלחש על ידי אינה מותירה אותי בלתי מוטרדת שהרי ככלות
הכל, בריאה של אדם בכוחה של מילה (ומילה חזקה עשרות המונים
מלחישה), לא בדיוק הוכיחה את עצמה. כוחה של בריאה מסוג זה גם
לא עמד במבחן לישת העפר, מה שגורם לי לפקפק באשר לעמידותה של
בריאה שכזו בלישת הבשר.
מכל מקום, לצלילי שנתו הבלתי מופרעת, אני משתדלת להתעלם מטרדות
מיותרות שכאלו ודוחקת אותן אל מעבר לתחום המחשבות המותר, ככלות
הכל, ישנו עכשיו גבר אחד, נלחש , אשר ישן במיטה שלי, רוורסבילי
או בלתי -  הוא שם.