איש מקסים. לפחות מההיכרות הלא מעמיקה שלי איתו. גבוה ממני
בראש בערך, חיוך נפלא ומסתכל לי בעיניים כשאני מדברת איתו.
יודעת שהוא חכם (גם הוא יודע, אבל לא ביהירות כמו חלק מהאנשים
שאני מכירה) ואינטליגנטי, לא כמוני. מסוגל לבטא את עצמו
במילים. אני בציורים. איתי אומר ששנינו חכמים אבל בצורה שונה.
אני חושבת שלא ונדמה לי שגם הוא חושב אותו הדבר. איש מושך.
גדול, עם נוכחות. שר שירים לכל הסביבה. לפעמים גם לי. אני
מייחסת לזה יותר מדי חשיבות, כהרגלי. מחמם לי את הידיים כשאני
מבקשת. גם לזה אני מייחסת יותר מדי חשיבות. איש זהיר. בוחר את
החברים שלו בקפידה. בוחר מתי הוא רוצה לבד ומתי ביחד (כמו
בטיול השנתי). נפלא בשיחות של סתם ועושה לי הרגשה שהן מלאות
תוכן. אישה טיפשה. מחפשת משמעויות בריקנות. מקבלת ציונים טובים
בביה"ס ושם פחות או יותר נגמר השכל. הוא אחר. אני יודעת שהוא
לא בשבילי. אישה מאותגרת רגשית. לא מסוגלת לקרוא אנשים (וכשהיא
מנסה הכל יוצא עקום). אפשרויות התגובה מוגבלות, איטיות
ומוטעות. סובלת מדיסלקציה התנהגותית. מנסה להציג את עצמה
כרודפת צדק (רק בגלל שאת צועקת שיסגרו את המים כי לא יהיו
מספיק לכולם לא עושה אותך כזאת) אבל בעצם לא נותנת הזדמנות
שווה לאף אחד (זכרים, בעיניה הם בילוי מזדמן ונקבות, היא רק
מחכה לאיזה גילוי ביצ'יות מצדן (כל הבנות זונות)). איש
אופטימי, רוב הזמן שלומו מצוין (או נפלא), שורק לעצמו ברחוב או
מספר לעצמו סיפורים יפים. בוכה כשלא רואים אבל מקים את עצמו
וממשיך הלאה בחיוך. אישה על גבול של שפיות, נאחזת באשליות
חסרות בסיס, מנפחת דברים. עוברת ברחוב שלו עם האוטו ומקווה
לראות אותו מוציא את הזבל (הוא אף פעם לא). לא, הוא לא רוצה
ללכת איתי לתל-אביב. מוכן לעזור לי בחשבון רק אם עוד מישהו
נמצא. לא, הוא לא מעוניין להכיר אותי (למרות מה שאיתי אמר)
אפילו בשביל סתם. בזבוז של זמן בשבילו אני מניחה. נמאס לי
ממני, מטומטמת. כבר עדיף לי לא לקוות ולהפסיק ליפול, גם אם זה
אומר שאני אפסיק לחיות באמת. שיגרה לא מתאימה לי. גם הקונכיה
לא. הוא לא באמת חשוב. הכל לא בגללו. סתם עוד טיזר במקבץ
הפרסומות ההזוי שלי. חוזרת הבייתה מביה"ס. חושבת שאני יפה.
מסתכלת במראה לגלות שלא. עוד אחת, רגילה, לא בשבילו. הכל כן
בגללו. אישה ריקנית. ממלאה את כל עולם התוכן שלה בפנטזיה ורודה
שהיא יודעת שתתפוצץ כמו בועת סבון, זוהרת וריחנית, עד שתותיר
אחריה כתם לח ודביק של סבון לכלים (הוא עושה את הבועות הכי
משובחות). איש מושלם. יש גם כאלו לדעתי. יש בו כל כך הרבה
שלווה. זוהר מבפנים, רגוע מבחוץ גם כשבתוכו הוא בועט ומשתולל.
מוציא את זה אחרת ממני. יש לו ריסים ארוכים. יותר משלי. עושה
הרבה רעשים עם הגוף. מפהק, מגרד, מנגב את העיניים עם כל האגרוף
בבוקר. איש קסום. פיזי משהו. ילדותי משהו. מרגיש וגם חושב,
פועל לפי שניהם במידה הרצויה לו. נכונה לדעתי. לא מציע חיבוקים
(לא לי לפחות). נבגד לפי מה שמספרים לי. לא מבינה איך. לא
מבינה כלום. אישה חלולה. לא שטנית, אבל בהחלט לא מספיקה לו.
אמרתי פעם לאיתי שיהיה לי קשה להיות עם מישהו פחות חכם ממני
(למרות שבמבט לאחור זה לא ממש קשה למצוא מישהו כזה). אולי גם
בשבילו זה התנאי (בלי הסוגריים). יש לי חתול. לו אין. גם כלב
לא. לי יש. לא שותה קפה (משתדל). אני בגמילה. רוצה שיתפוצץ לי
הראש פעם אחת ולתמיד. כבר לא מקווה לאהבה (אישה כמוני לא יכולה
להיות נאהבת גם ע"י יצורים נאלחים (אז שהוא יאהב?!)). עד כדי
כך האשליה לא גדולה. אישה מוזרה (אבל לא מיוחדת). צריכה לעשות
דברים במספרים עגולים, עדיף בכפולות של חמישים או בשעות
עגולות.חסרת חוש כיוון (כבר הלכה לאיבוד פעמיים בבת-ים). אין
לה זכות קיום כי היא מכוערת. ושמנה. גם איתי חושב ככה אבל
מעדיף שלא להגיד לה בפנים. לא רוצה להעליב אותה בנוסף לכל.
מחייכת חיוך חמוץ ומאולץ. עצובה עכשיו. לא בוכה. אישה שקרנית.
איש דימיוני. אישה שקרנית.