אנחנו משחקים לאחרונה בכאילו. אתה מבולבל ואני מפוחדת. התקופה
היא חדשה אחרי תקופה אחרת כואבת. ומלבדך כולי נרעשת כי לא
מצאתי לי משמעות נבדלת ממך. נפשי לא יודעת מנוח ומצויה כל הזמן
בחיפושים אחרי אותו הדבר שאני באמת רוצה. אז חשבתי שאוכל
ל"כאילו" הזה איתך עד שתבוא המנוחה לנפשי העייפה. ושיחקתי איתך
לפי כל החוקים של אותו קשר מחוסר מחויבות. שיחקתי מצוין. למדתי
מתי לא לטלפן ואילו מילים לא לומר כדי שלא תיבהל ותחשוב שאינני
שחקנית טובה. למדתי איך להציג את מערכת היחסים המדהימה והפתוחה
שלנו בפני קהל . רק בפנים לעיתים רימיתי ורציתי הרבה, הרבה
יותר.
ובזמן האחרון נפשי הפכה לכוס עשויה חרסינה ואולי מאפרה. כל אדם
מבחוץ ואתה שנוגע בי בפנים כל כך גס כך שלאחרונה אני כל הזמן
כמעט ונשברת..
אז שמתי קץ ליחסים המעוותים הללו. היחסים שהחלו באהבה והתלהבות
אדירה זה מזו וזו מזה. התלהבות, שניסתי לשקם בכאילו שלנו
וחשבתי שגם אצליח. חשבתי שתידהם לראות איזו מקסימה ואהבת אני
והבלבלות ייעלמו. אני כל כך אוהבת ושונאת אותך, אבל אולי אם
אפסיק לשחק איתך בכאילו אמצא את האמיתי .......