ונדמה שאת עודך כאן
שמילים זקנות
של בחורה מתה
חיות בי עכשיו
מילות תקוותך
תקוותי הן
עיניי שוחות בין שורותייך
כל כולי טובעת בנבכי נשמתך,
נשמתי?
ונדמה שהייתי שם אז
שידעתי את אותם רגשות באמת
שחייתי אותך
כפי שאת חיה אותי.
ועכשיו יותר מתמיד
אני מרגישה מחויבת אלייך,
להתקדם ולחיות
כמו שהתחלת ללמוד
ולא הספקת
לסיים.
לאתי הילסום 1914-1943
עדיין לא הצלחתי למצוא את כל המילים שיתארו את מה שאני באמת
רוצה להגיד.
אולי יום אחד.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.