היא התקרבה אליי. ידיה עוברות בעדינות על גבי. בתנועה מלטפת אך
גם תופסת בחוזקה. ידיה עולות אל צווארי ואל שער ראשי. היא
העבירה את כף ידה מסביב לקרקפת שלי, לוחשת לי לאוזן מילות אהבה
נעימות. מחייכת אליי את החיוך המתוק שלה. אומרים שכשהרגע
המתאים מגיע אתה פשוט יודע והרגע ההוא התאים כמו כפפה ליד. היא
חיבקה אותי בחוזקה. נשקתי על שפתיה. שפתיה האדומות והמלאות
השלימו את שפתיי וגופנו נע כגוף אחד. אוחזים אחד את השני בקשר
שלא ניתן לפרקו, כלולאה הקשורה בקשר שאינו בר-ניתוק. לשונה חדר
מבעד לחומת שיני. מחפש מסתור בין נקיקי גרוני, נוחתת על לשוני.
נשיקה חמה ורטובה כזאתי, כמו נשיקות מהסרטים ההוליוודיים. אולי
באמת באותו הרגע הייתי תום קרוז והיא הייתה ג'וליה רוברטס. כי
כמו ג'וליה גם היא אישה יפה. אחזתי בה. גשם שוצף ירד ברחובות.
קול טפטוף המים על המזגן נשמע כשהיא משכה אותי לכיוונה. היה לה
קר וחיממתי אותה. חיבוק עמוק שאומר הכל. היא רמזה לי בעדינות
כי כל העניין שמאלצי מדי בשבילה. המשכתי לנשק אותה, מנסה
להסביר לה כמה שמאלץ הוא מהנה. נשכבנו על הספה. התחלתי מנשק את
צווארה. מעביר את לשוני על עורה הענוג. הוא היה כל כך עדין
כאילו ממשי. מגע קטיפה שאף לא הבד המשובח ביותר בהודו יתעלה
עליו.
לרגע הרגשתי כמו הקרום של השוקו. הקרום שחוסם את השוקו מפני
מגע עם האוויר. מגונן, מנסה לשמר על טמפרטורה אחידה. עטפתי
אותה. מגונן, שומר על חום גופה. היא הייתה מתוקה כמו שוקו זה
בטוח. שוקו סמיך וחם. בייחוד חם. חם כמו גופה הנע באיטיות
מופתית בתנועות אציליות כשל רקדנית. עיני הכוכב שלה וחיוך הסהר
הזכירו לי שהשעה שעת לילה מאוחרת. ההורים שלי בטח ירצחו אותי,
אבל היא הייתה יותר חשובה. וזה לא היה קטע של מיניות, זה היה
רגש. רגש מתעצם שעוטף אותך כשמתחוור לך לפתע שאתה מאוהב. אני
לא מתיימר לדעת אהבה מהי, אבל בשניות האלה שאחזתי בה ידעתי
לרגע, מה המשמעות האמיתית שלה.
אם הייתי צייר הייתי מצייר אהבה כספקטרום נרחב של המון נקודות
בגוונים שונים. אהבה היא נקודות של אור שנותנות לך פרספקטיבה
אחרת כל פעם מחדש. אם הייתי פסל הייתי מעצב אהבה בצלמה של
אישה. ארוטיקה ורגש שאוחדו להן יחדיו בצלמה של הגוף הנשי. אם
הייתי צלם הייתי מצלם אהבה בנשיקה שלנו אתמול.
היא הייתה שלי ואני הייתי שלה. הרגשנו אחד את השני ונענו
בתנועה זורמת אחת. זה מעבר לרגש זה חיבור קוסמי, כמעט על-טבעי.
צדקו אנשים באומרם שאין יותר יפה מאהבת גבר אישה. לא שבעת פלאי
תבל ולא נופי שונית האלמוגים באילת על רקע שקיעה פסטורלית ידמו
ליופיה בשניות ההן.
קמתי. נפרדתי ממנה בנשיקה אחרונה. כשיצאתי מביתה, אל הקור,
ההמולה ותנועת היום-יום לא יכולתי שלא להתגעגע לשקט הנפשי
ולהתחברות המיוחדת שלי ושלה על הספה כשברקע קול טיפות הגשם על
המזגן הדולק.

חוקרי ביולוגיה יגידו שזה היה ערב של הורמונים כמה נימי דם
פעילים במיוחד ולב הפועם בחוזקה, ואולי גם אני, איש מדע שכמותי
יוכל להבין את נקודת מבטם ובכל זאת להגיד שכל מה שהיה שם זה
כמה קרומים של עור?
אולי כן קרום אבל לא של עור, זה היה הקרום של השוקו שחיבק
בחוזקה וניסה לשמור רגע אחד יותר על השוקו שלו, לפני שהוא
מתערבב לו בתוך הכוס.