אתמול בא הפחד.
בעל אותי כמו מאהב לאטיני.
הזרים עצמו לתוכי,כמו לא ראה אותי שנים,זיקק אותו בפראות והציף
בי שקט.
זיעזע לי את מעטפת "הנמביות" ,ביקע שבר,ופלש לליבי
דרכו,במיליטנטיות נחושה.
גרם לי להרגיש חיה,ולו לשבריר.
אני פוחדת.
נושמת לרווחה סוף סוף.
תצבוט,תבעל,תשפוך,תניע אותי הלאה,זעזע את קירות הדממה סביבי.
חולל אותי לבעוט בך,לקבל ולהדוף.
תן לצווחות שלי לגרש את השקט המדברי הזה.
צור קצרים חשמליים שיעיפו אותי מעלייך, מתחתייך-רק שיעיפו כבר!