אהבתי,יש לה חיים משלה,היא מזינה עצמה בוקר בוקר
כשאני נושפת אל תוך גופה את עברנו המשותף שהיטשטש עם הימים.
קראתי לה בשמות,האדרתי יכולות,פיזרתי סוכר צבעוני להמתיק את
החיך המר.אפילו אותי שזרתי בפנים,בחיק אהובתי-הייתי בת הזוג
המלכותית שעינטזה עצמה בפסדובלה עדין לצלילי הסטירה-לטיפה
הקצביים של אהובתה,שיתפתי אחרים,עוד רגע כמעט שאפשר היה להזמין
במכולת-2 קוטג' ואחד אהובתי בבקשה.
ואז ,פתאום בשיא חוצפתה כשכמעט הפכת למיתולוגיה יקרה,נתגלתה לי
דמותך מזגוגית בית הקפה,את אמיתית וחיה ,חסרת הילה פואטית,לבשת
את פני האימה התמציתית ביותר שרק יכולתי לבקש.שם,ישבת,מחייכת
את אותו חיוך יהיר ולא מסופק,עם אותן הסיגריות הזולות והקפה
החזק.עם הגולף שקניתי לך לפני שנה...כ"כ מוכרת שזה מפחיד.בטח
היית בהפגנה נגד נשים מוכות,טוב תמיד היית לוחמנית,הרי חשתי
זאת היטב על בשרי ונפשי המצולקת.תוך כדי שdont panic שרו על
הכוכבים שנוצצים בשבילך,התחלתי להרגיש איך ממש כמעט
בהתנייה,כמו גור מאולף,הכתפיים נשמטות לי,האודם נמרח,הרגליים
רועדות,שוב עטרתי בגאון את התוארים שלך
עליי-נסיכה,אשתי,אשכנזיה עלובה,אפס,זבל
אנוש,אהובתך,נצח,ריק,סטירה,חסות שואבת.במהירות האור רצתי ממני
והלכתי לאיבוד,ואז נשארתי איתה-עם הצל ואיתך-כעורה ויפה
לי,מבוהלת,ואת,מעשנת בטח זורקת מילה חדה שמשאירה את כולם
מוקסמים ממך,כמוני.רציתי לספר לך-היי!!!מוכרים אותנו
במכולת,בחיי!!!אבל היית כ"כ מציאותית עד שנזכרתי שבאמת היית
לי,רעה מפלצתית ובלתי ניתנת לשנאה.נלקחתי משם ע"י ידיים
שפויות.
חשבתי אם הייתי זרה או מוכרת,אם גם הפנים שלי זכורות לך,כמו
כתב סיני עתיק על מצבת ליבך המאובן,חשבתי שהחולצה שלבשתי לא
מוכרת לך."don't panic"סיימו לשיר.