New Stage - Go To Main Page


ואללק היא כוזינה, אתה שומע את צדוק לוחש לך באוזן.
ראסמי, אתה מחייך, עינייך עוקבות אחריה כשהיא מפילה את כל
הספרים שהיא מחזיקה ביד.
כמובן שצדוק ממהר אליה, מותק, צריכה עזרה?
לא, אני בסדר, היא מחייכת חיוך קצת נבוך, לא, אבל בכל זאת,
צדוק מתעקש ומרים בכבדות קלסר גדול, הנה כפרה, הוא מתנשם,
ומניח את הקלסר ברווח בין חזה לידיה אשר אחזו עתה שוב בספרים.
אתה בסדר ?, היא שואלת אותו במבט מודאג, כן, כן כפרה, אני
סבבה, יאללה ביי והוא ממהר אליי ותולש את הקולה מצד התיק שלי
ולוגם ממנה לגימות גדולות, צדוק, ת'בסדר, אני צוחק אליו, שתלך
להזדיין יא מניוק, הוא מחייך אליי, יש לי בעיות עם האסטמה ,
כן, ניחשתי, אתה עונה לו בחיבה.
היא כוסית אחושרמוטה זאתי, הוא אומר לך בהתרגשות, אבל מה, היא
טיבונית, אז מה אם היא טבעונית, אתה שואל אותו, מה אז מה, יא
דבה, ונגיד שאני רוצה ללכת איתה לשווארמה  של אבא'שלי, אני לא
יכול, למה הזונה טיבונית, לא אוכלות כלום, אלה.
צדוק, קודם תזמין אותה לצאת, אחרי זה תקבע לאיזה מקום תלכו,
אתה אומר לו ובת צחוק על פנייך, צדוק תמיד היה גרוע בקטעים
האלה, אחשלי, תאמין לי, היא לא שווה כמו נטע, זאתי, חבל על
הזמן, משהו מיוחד, לא מוצאים הרבה כאלה..קלאסה,
זאתי...ק-ל-א-ס-ה.
רעד עובר בך כשאתה שומע  האת השם שלה, נטע!
נטע היא אחותך במקרה ששכחת, במקרה שרצית לשכוח, למקרה שהתפללת
על מיטת העץ הקשה בפנימייה, במקרה שנפלת על ברכייך כשידעת שכבר
אין דרך להירפא מזה, מהאהבה הזאת, לאחותך.
נטע כל כך יפה, עם השיער הקצר הזה, והעיניים האפורות בוהות, עם
הגוף הזה, שקצת, רק קצת זקוף מידי, כדי שאף אחד לא ינחש שכל
החוצפה הזאת היא רק מטר חמישים ותשע.
צדוק כבר מפשיט עוד אחת במבטים שלו, אתה שומע אותו ממרחק,
יאללה יאללה, מה היא עושה פוזות זאתי, לא שווה ת'אצבע של הרגל
של הקודמת, אבל מה אחי, נטע היא קלאסה, אין מה לעשות, כפרה
עליה..
אתה כבר לא איתו, כבר לא נמצא על אותו הפלאנטה, השם הזה, שצדוק
ממשיך לחזור עליו, מבלי לשים לב, רק מטשטש לך יותר ויותר את
החושים
אורון, אורון ת'שם, אתה מרגיש את צדוק נוקש לך על הראש, אורון
ת'עורר, יאללה, זזים, המורה בטח כבר מתחרפנת, שתמות
השרמוטה,לפחות היא שמה חוטיני זאתי, שיהיה על מה להסתכל, כפרה
על התחת שלה.

אתה יושב בשיעור אנגלית, המורה הגרוזינית עם שיער צבוע בלונד
זול עם שורשים שחורים כותבת על הלוח סיכום על ליאונרדו דה
וינצ'י בשגיאות כתיב ואתה מחליק לתוך המחשבות שלך על אמא שלך,
שבטח מזדיינת עם איזה מישהו בסמטה, על דוד שלך, יוסי, מחשש
עכשיו באיזו מאורת סמים, זאתי המשפחה שלך, כפרה עליהם, כמו
שאמר לו פעם צדוק בעיניים עצובות, ואין מה לעשות, אפילו שהקדוש
ברוך הוא ירצה לשנות הוא לא יוכל ככה, קיבלת אותם, המשיך ללהג
צדוק אז, וככה הם נשארים.

יוסי התחתן עם אמא שלך, נחמה, אחרי שאבא שלך מת, יוסי אמר שזאת
היתה תאונת עבודה אבל אבא שלך עבד לעיתים כה רחוקות עד שאתה
בטוח שאלה היו הסמים, הבני זונות האלה, שגמרו אותו, לח עיניים
אפור ומתפרפר בחדר שלו עם הפוסתרים של "הסנדק" שהוא גנב
מאיפשהו, היו לו עשרות כאלה ואת כולם תלה על הקיר בנייר דבק
חום וגדול.
אבא שלך הוא לא כמו ,כמו כל הטינופת , כמו יוסי וכל הנרקומנים
הגמורים האלה, הוא ידע מה הוא עושה, הוא ידע שהוא נופל, וזה רק
גרם לו ליפול עמוק יותר, עם הנעליים הגדולות השחורות המבריקות
שלו שצחצח כל בוקר, והחיוך שלו, כשנהג להביא לך ולנטע שוקולדים
שהיה לוקח מאמא שלו, שאף פעם לא פגשת.

ונטע.

אין לך מושג איך ההורים שלך עלו על שם יפה כזה, נטע, כמו כל
הצפונבונים בערים אחרות שנראו לך רחוקות אלפי מילין, אבל הוא
התאים לה בדיוק, היא נראתה כמו הילדים העשירים האלה בעיניים
הצוחקות שלה שהפסיקו רק כש..

אתה השתגעת בלילה ההוא, התחרפנת...אתה מתחיל לאסוף את הפרטים
מהלילה ההוא, לחבר אותם אט, אט, נזהר שלא לקרוע את החלקים
העדינים..


אתה זוכר שאתה ויוסי הלכתם לחבר שלו, הוא אמר שהוא חייב לו כסף
ושיש לו חומר טוב אז הוא רק ייקח את החומר והם יחזרו, בסוף
נשארתם אצלו, והסנפתם מלא לבן ועוד כמה שאתה כבר לא זוכר, ואז
חזרת הביתה לבד, יוסי נשאר אצל החבר שלו וממש בכניסה לבניין
אתה רואה את נטע והחבר הזה שלה, עם העיניים החומות הגדולות
והקוקו, והם מתחרמנים, וכל כך קינאת בו, שהוא זוכה ככה לגעת
לאחותך בחזה ורצית גם להרוג אותה, כי איך היא העזה...

אז כשהיא נכנסה לבית חנקת אותה, ואז, כשהיא מעולפת הפשטת אותה
מכל הבגדים הצמודים האלה ואנסת אותה, ממש ככה, עד שהבנת מה אתה
עושה ו..

עד היום זה חוזר אלייך בקרעים כאלה, וגם העיניים שלה חוזרות
אלייך, אפורות כאבן וקרועות לרווחה והשיניים הנוקשות שלה כשהיא
דפקה על הדלת של היועצת בפנימייה שנשלחתם אליה שניכם אחרי כמה
חודשים, היא לא סיפרה לאף אחד, וגם אתה לא, וכשראית אותה ידעת
שזהו, זה הסוף..
אבל היא לא גילתה בסוף, המציאה משהו מבולבל על הטרדה מינית של
מורה, הוא פוטר לבסוף...
אתה שומע את הצלצול, את המורה מגמגמת משהו על שעורי בית שאף
אחד לא יכין, אבל אתה הוצאת את המרב מהשיעור הזה, השלמת את
החלקים האחרונים בפאזל הזה, אתה רואה את צדוק ממהר אלייך,
וואלה, מה אתה נראה כאילו אנסו אותך, אתה נרתע לשמה המילה אבל
צדוק כבר לא שם לב..
וואלק תראה את זאתי, עם הטייץ, מה היא חושבת שהיא, פמלה...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/2/03 3:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיקה קאופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה